לכל חברה באשר היא, קיימת חובה לכתוב תקנון, מעין מסמך יסוד לחברה.
המסמך מפרט את קווי היסוד של החברה, וקובע הוראות וסעיפים לתפקוד החברה.
מה נכלל בתקנון? כיצד ניתן לשנות אותו? כל זאת ועוד, במאמר שלפניכם.
עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת
סעיף 4 לחוק החברות, קובע בהאי לישנא: 'חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד'.
פירושו של דבר, הוא שלעניין הליכים משפטיים, חברה נחשבת כאישיות.
משכך, ניתן לתבוע חברה, חברה יכולה לתבוע אדם או חברה אחרת, לחברה יש זכויות לצד חובות וכן הלאה.
למעשה, בכל הקשור לפעילויות משפטיות, החברה נחשבת כאדם לכל דבר ועניין. חשוב לדעת, כי חוק החברות מכיר בכך שפעולות של עובדים בחברה, למשל – פעולה של מנכ"ל החברה, נחשבות כפעולות החברה עצמה.
באופן זה, יתכן שבגין פעולה שביצע מנכ"ל החברה, תיתבע החברה, ולא המנכ"ל, וכן ההיפך, פעולת המנכ"ל תיצור זכות לחברה, והחברה (ולא המנכ"ל), תוכל לתבוע גורם אחר לטובת מימוש זכות זו.
קביעת מטרות לחברה
על אף שחברה היא 'אישיות משפטית', ישנן פעולות, שלא משנה כמה נרצה בהן, החברה לא תוכל לעשות בדומה לאדם – היא לא יכולה לעבוד, לא יכולה להתחתן, לא יכולה לשמש כמוריש (לרשת היא דווקא יכולה), היא אינה יכולה להביא חיים לעולם וכיוצא בזה. בדין שקדם לחוק החברות הנוכחי, לכל חברה היו שני מסמכי יסוד: הראשון, תזכיר, והשני, תקנון.
בתזכיר הופיעו מטרות החברה, כאשר החברה הייתה מוסמכת לבצע פעולות ששירותו אך ורק את הכתוב במטרות החברה.
עם הזמן, החלו חברות לכתוב בסעיף מטרות החברה, כי החברה 'כשרה לכל פעולה חוקית', וכך הרצון והניסיון לייעד מטרות לחברה, איבד מכוחו. חוק החברות הנוכחי, אינו אוסר על פעולה המנוגדת למטרות החברה, ומכאן עולה כי הוא מיישר קו עם המגמה לפיה חברה כשרה לכל פעולה חוקית.
בנוסף, כיום 'קדושת התזכיר' נעלמה, והפרטים שהיו נכללים בעבר בתזכיר, מופיעים כיום בתקנון כל חברה.
חובת התקנון
סעיף 15 לחוק החברות, קובע כי 'לכל חברה יהיה תקנון כמפורט בסימן זה'. הווי אומר, כל חברה מחויבת לכתוב תקנון, בין אם מדובר בחברה פרטית, בחברה ציבורית, או בחברה פרטית שמנפיקה אגרות חוב לציבור. התקנון תקף, על פי סעיף 16 לחוק החברות, מיום התאגדות החברה, והוא נחשב לחוזה לכל דבר ועניין, בין בעלי המניות בחברה לבין עצמם.
מה מפורט בתקנון?
בתקנון צריך להיכלל:
- מטרות החברה (אשר כאמור לעיל, ניתן לכתוב מטרה לפיה החברה כשרה לכל פעולה משפטית),
- שם החברה,
- פרטים בנגוע להון החברה: הון רשום של החברה, האם למניות החברה ערך נקוב, ובהנחה שהן בעלות ערך נקוב – תקנון צריך שיכלול ערך זה.
- פרטים בנוגע להגבלת אחריות – האם מדובר בחברה בעירבון מוגבל או שמא לאו, כלומר – האם אחריותם של בעלי מניות החברה, עבור חובות החברה, הן בלתי מוגבלות כך שבעלי המניות יהיו ערבים מכיסם לחובות החברה, או שהן מוגבלות.
האמור עד כאן, מהווה חובה לרישום בתקנון. כמו כן, ישנם פרטים ואלמנטים נוספים, אשר החברות רשאיות להוסיף בתקנון שלהן, כמו למשל סעיפים בתקנון שייקבעו כיצד תתנהל החברה, כיצד ימונו דירקטורים בחברה, מספר הדירקטורים וכן כל נושא שבעלי המניות בחברה ראו לנכון להסדיר כחלק מתקנון החברה. ברם, חשוב להכיר כי בעלי המניות, אשר קובעים את הוראות התקנון, לא יכולים לקבוע בתקנון כל הוראה בה הם חפצים.
כך למשל, קבע בית המשפט העליון כי אסור שסעיף או הוראה בתקנון יסתור את תקנת הציבור או הדין. כך למשל, הוראה בתקנון לפיה 'לא ניתן לתבוע את החברה בבית המשפט', אינה כשרה, הואיל והיא סותרת את תקנת הציבור.
כיצד נערך התקנון הראשון של החברה?
כאמור, אין חברה ללא תקנון, כאשר התקנון נכנס לתקוף החל מרגע ההתאגדות של החברה. כיצד הדבר נעשה?
בעלי המניות הראשונים של החברה, דהיינו – מייסדי החברה, חותמים על התקנון הראשון של החברה. בתקנון הראשון מצוינים מספרי הזהות של בעלי המניות הראשונים, וכן מספר המניות המוקצות לכל בעל מניות.
התקנון נחתם בנוסף על ידי עורכי דין, לטובת אימות זהות בעלי המניות החתומים על התקנון הראשון. על אף שאין לכך אסמכתא בחוק, קובע פרופסור יוסף גרוס בספרו 'חוק החברות', כי על עורך הדין המאמת את זהות החתומים מטה, לוודא בנוסף את אמיתות חתימתם, וכן האם הם כשירים לחתום – אם למשל מדובר בקטין החתום בתחתית התקנון, יהיה אסור לו לחתום ועל עורך הדין לוודא זאת.
התקנון הראשון אינו מסמך חסוי – הוא מסמך פומבי, אשר נשמר בשני מקומות שונים: האחד, משרדי החברה, והשני, במרשם רשם החברות.
התקנון כחוזה
כאמור לעיל, התקנון הוא חוזה, כאשר הצדדים לו הם בעלי המניות, והחברה, כך שהחוזה הנ"ל מתקיים בין החברה לבין בעלי מניותיה, ובין בעלי המניות לבין עצמם. כך נקבע בפסק הדין ברדיגו נגד ג.ב. טקטסטיל בע"מ משנת 1981, כאשר חוק החברות אימץ קביעה זו. מאחר שמדובר בחוזה, קובע חוק החברות כי על הפרת התקנון, או פעולה שלא בתום לב או בדרך מקובלת מצד בעלי המניות – יחולו על בעלי המניות הדינים הרגילים של הפרת חוזה (פיצויים כספיים, קיום החוזה וכן הלאה),
מה ההבדלים בין תקנון החברה לחוזה רגיל?
על אף שמדובר בחוזה, ועל פניו חלות עליו הוראות חוק החוזים, ישנם מספר הבדלים בין תקנון החברה לבין חוזה רגיל.
ראשית, החוזה מחייב את החברה בעל כורחה, למרות שהיא אינה צד לכריתת החוזה, אלא בעלי המניות כרתו את החוזה בשמה; שנית, בעלי מניות שיצטרפו לחברה בעתיד, יחויבו בהוראות החוזה ויהיו כפופים להן, הגם שלא היו צד לכריתת החוזה; שלישית, שינויים עתידיים שייעשו בתקנון אינם מפרים את החוזה, ויחייבו את כל בעלי המניות, גם אם לא מסכימים להם.
רביעית, כפי שיורחב להלן, לא נדרשת הסכמה של כל בעלי המניות, בכדי לשנות את התקנון וזאת, בשונה מחוזה רגיל.
כיצד מפרשים את סעיפי התקנון?
במדינת ישראל קיימת שאלה משפטית שהטרידה את גודלי המשפטנים בארץ מזה שנים רבות, והיא – כיצד לפרש חוזים? האם על פי לשון החוזה, או לחלופין בהתאם לכוונת הצדדים.
תחילה נקט המשפט הישראלי בגישה לפיה יש לפרש חוזים על פי לשונם, ובהמשך, התהפכה המגמה, וניתנה משמעות ניכרת גם לכוונת הצדדים, בהתאם לפסק דינו המפורסם של הנשיא אהרן ברק בפרשת אפרופים, פסק הדין בפרשת ארגון מגדלי הירקות ועוד מגוון פסקי דין נוספים שעסקו בנושא.
עולה השאלה בעניין תקנוני חברה – מאחר שנקבע כי מדובר בחוזה, האם יש לפרש תקנון כך שיינתן משקל גם לכוונת הצדדים? נקבע, כי בכל הנוגע לתקנון , יש להיצמד ללשון התקנון. כאשר לשון התקנון סובלת שני פירושים שונים בעלי משמעויות שונות, או אז יינתן משקל גם לכוונת מנסחי התקנון. אולם, ככל שלא קיים מצב כזה, נקבע בבית המשפט העליון, בפרשת הולנדר כי ללשון התקנון בכורה.
כיצד משנים סעיף בתקנון?
סעיף 20 לחוק החברות, מורה כיצד ניתן לשנות סעיף בתקנון. הסעיף קובע כי על מנת לשנות סעיף או הוראה בתקנון, על החלטת השינוי להתקבל ברוב רגיל, בהצבת בעלי המניות באסיפה הכללית השנתית של החברה.
רוב רגיל, משמעו שיהיו יותר קולות מקרב בעלי מניות החברה שיצביעו בעד השינוי, לעומת בעלי מניות מניות שיתנגדו לו.
בחוק הקודם, שינוי תקנון היה נעשה רק באמצעות הצבעת רוב של 75%.
עם זאת, ניתן לקבוע בתקנון כי הוראות התקנון, או לחלופין – הוראה מסוימת בתקנון, תוכל להיבטל או להשתנות רק בעזרת רוב מיוחד. כך למשל, ניתן להתנות כי 'ניתן לשנות את הוראת סעיף X רק באמצעות רוב של 60% מקרב בעלי המניות'. החוק מתיר לקבוע הוראות כאלה בתקנון, ועל כן תקנונים רבים קובעים הוראות מסוג זה. כאשר בעל מניות מצביע על שינוי תקנון, חל עליו איסור לפעול בחוסר תום לב.
זאת, בהתאם להוראת סעיף 192 לחוק החברות, הקובעת, בין היתר, כי 'בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין השאר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בעניין שינוי התקנון.'
קיימות מספר הוראות אותן לא ניתן לשנות בתקנון :
- לא ניתן לבצע שינוי בתקנון, אשר יחייב בעלי מניות בחובה מסוימת, דוגמת לרכוש מניות נוספות בחברה.
- לא ניתן לשנות סעיף או הוראה בתקנון, כך שחובתם הכספית של בעלי המניות תגדל.
- כאמור לעיל, לא ניתן לבצע שינוי שיהיה מנוגד לכתוב בחוק, שיהיה לא מוסרי, או שיסתור את תקנת הציבור. בשל כך, נאסר לשנות תקנון כך שיאסור על בעלי מניות בחברה לקיים קשרים עם גופים ציבוריים.
תקנון הוא מסמך יסוד של כל חברה, הנדרש לפתיחת כל חברה (ציבורית ופרטית), אצל הרשם החברות. בתקנון נכללים אלמנטים יסודיים הקשורים לפעילות החברה, כמו שם החברה ומטרותיה, לצד נושאים נוספים שנקבעים על ידי בעלי המניות שמנסחים את התקנון הראשון, ומשתנים בהתאם לצרכי החברה ובעלי מניותיה.
