בישראל, חובה על כל אדם עובד לשלם אחוז מסוים מתשלום השכר שלו מעבודתו למס הכנסה. אותו אחוז נקבע על פי מדרגות המס, הקבועות בסעיף 121 לפקודת מס הכנסה, והיא נגזרת של גובה ההכנסה של נישום (החייב במס).
ניכוי מס במקור הוא מונח המתאר את החובה של המעסיק או גורם משלם אחר לנכות מס הכנסה מהתשלום אותו הוא משלם לעובד, כלומר להפחיתו מהשכר ולהעבירו למדינה באמצעות רשויות המס. עבור עובדים שכירים, ניכוי המס מהמשכורת מתבצע בפועל על ידי המעסיק. המקור במובן זה מתייחס לעסקה המקורית – היא העברת המשכורת בין המעביד לעובד. אם כן, העובד הוא נישום החייב במס, אך חובתו של המעסיק היא לנכות את מס ההכנסה מהמשכורת של העובד.
חובת ניכוי מס במקור מעוגנת בפקודת מס הכנסה בסעיפים 162-173. מכוח סעיפים אלו הותקנו תקנות מס הכנסה וצווים נוספים המכילים הוראות לתהליך הניכוי במקור, ומכוחם הותקנו תקנות וצווים המפרטים את כללי הניכוי במקור עבור תשלומים מסוימים כגון משכורת עובד, משכורת מרצים ועוד.
תכליתה של החובה לנכות מס במקור היא לצמצם תופעות של העלמת מס או תת דיווח על הכנסות, אשר בהיקפים גדולים פוגעות בקופת המדינה.
אישור ניכוי מס במקור
כפי שתואר, כל עובד עצמאי או מעסיק של עובדים שכירים חייב לנכות מס מתשלומי השכר שלהם ולהעבירו למס הכנסה. החריג לכלל זה מתקיים כאשר לעובד לו משלמים, או לעצמאי, יש אישור ניכוי מס במקור.
אישור ניכוי מס במקור פוטר את המעסיק או העצמאי מניכוי המס בעת תשלום השכר (העסקה המקורית), ובמקום זאת לשלם את מס ההכנסה במסגרת הדוחות השנתיים השוטפים. כל מעסיק, חברה או עוסק פטור רשאי להגיש בקשה לקבלת אישור ניכוי מס במקור באמצעות שליחת טופס באתר רשות המיסים. קבלת האישור חוסכת מהמשלם את הצורך לנכות מס במקור עבור כל עסקה בנפרד.
איך זה עובד?
בעת העסקה מתקבלת התמורה המלאה עבורה, ותשלום המס עבור כלל העסקאות מתבצע בסיום השנה במסגרת חישוב הדוחות השנתיים. לדוחות השנתיים יצורף אישור מהלקוחות על ניכוי המס שבוצע במהלך אותה שנה. היות שחישוב מס ההכנסה הוא שנתי, לעתים הניכוי שבוצע בפועל במהלך השנה אינו תואם את מדרגת המס שנקבעה בסוף השנה. אם העסק שילם במסגרת ניכוי המס במקור תשלום עודף למס הכנסה, רשות המיסים תעניק לו החזר מס, ולהפך – אם שילם מעט מדי, ייאלץ להשלים את סכום המס החסר.
אישור ניכוי מס במקור לא יינתן בדרך כלל לעסקים חדשים, מחשש שלא יעמדו בתשלום במסגרת הדוחות השנתיים. עם זאת, ניתן לנסות ולקבל מרשות המיסים היתר להפחית את שיעור הניכוי, כתלות בהיקף ההכנסות. לרוב עבור עסקים חדשים יוגדר שיעור ניכוי התחלתי של 15%, אשר צפוי לעלות עם הגדלת ההכנסות. עסק שלאורך מספר שנים יעמוד במועדי התשלום וידווח למס הכנסה כנדרש, יגדיל את סיכוייו לקבל את האישור לנכוות מס במקור.
באשר לעוסקים פטורים, החל משנת 2017 החלה רשות המיסים להעניק אישורי ניכוי מס במקור גם לעוסקים אלו. עוסק פטור הוא כל מי שמחזור המכירות שלו אינו עולה על 100,500 ₪ בשנה, והמדינה החליטה להקל על מתן האישורים עבורם כדי לסייע ולתמוך בעסקים קטנים.
מי שלא קיבל את האישור הפוטר אותו מניכוי מס במקור אך מסיבה כלשהיא נמנע מלבצע את הניכוי כאמור, מבצע עבירה על החוק ורשות המיסים יכולה לנקוט כלפיו בצעדים כלכליים מגבילים. בדרך כלל מס הכנסה ידרוש להסדיר את תשלום המס שלא נוכה בתוספת קנס שצובר ריבית. כמו כן מס הכנסה יכול לסרב להכיר בהוצאות של בעל העסק הקשורות בהכנסה שממנה לא נוכה המס. מצבים אלו יוצרים לחץ כלכלי על העסק ולכן מומלץ בחום להימנע מהם על ידי בירור של חובת התשלום החלה על העסק והיוועצות בבעל מקצוע, אם צריך.
על מה חלה חובת ניכוי המס במקור?
ככלל, יש לנכות מס כמעט מכל הכנסה, לרבות שכר, הכנסה מדמי שכירות, הכנסה מפרסים או הגרלות, הכנסה מדיבידנדים, מענקים שונים וכן הלאה. הגורם המנכה את המס משתנה ממקרה למקרה והוא יכול להיות המעסיק המנכה משכר העובד, בנק המנכה מס על דיבידנד של בעל מניות, שותפויות המנכות מס בדוחות השנתיים, לקוח המנכה מהתשלום לספק במקרה שלאחרון אין אישור ניכוי במקור וכן מוסדות ציבוריים שונים. הפירוט על סוגי ההכנסות החייבות במס הכנסה מופיע בפקודת המיסים, וכן בצווים ובתקנות הרלוונטיים.
הסכום אותו מנכים מההכנסה משתנה אף הוא ממקרה למקרה, כתלות בסוג ההכנסה – עבור הכנסה אקטיבית מעבודה ועבור הכנסה פאסיבית מדיבידנד למשל, שיעור המס יהיה שונה. גובה ההכנסה גם הוא פרמטר משמעותי בקביעת הסכום שנדרש להפריש לרשות המיסים – עבור הכנסה מעבודה, המיסוי מתבצע על פי מדרגות מס, כלומר ככל שההכנסה גבוהה יותר כך יש לשלם אחוז מס גבוה יותר. לעומת זאת, עבור הכנסה מרווח הון שיעור המס הוא קבוע.
ניכוי מס במקור – כיצד הוא מתבצע עבור הכנסות משוק ההון?
באמצעות השקעה בשוק ההון ניתן להפיק מספר סוגי הכנסות החייבות במס, ביניהן הכנסה מדיבידנד (רווחים שחברה מחלקת לבעלי המניות בה), הכנסה מריבית והכנסה ממכירת מניות. עבור דיבידנדים, מקובל לבצע ניכוי מס במקור, כלומר בעת העסקה המקורית.
המשמעות היא שאדם המושקע בבורסה במניות של חברה זרה המחליטה לחלק דיבידנד, יקבל את הדיבידנד לאחר שכבר ניכו ממנו את המס במדינה בה התאגדה החברה, על פי כללי מס ההכנסה המקומיים. לעומת זאת, עבור הכנסה מריבית על השקעה זרה המס ינוכה בדרך כלל רק בארץ על ידי מערכת הבנקים. מנגנון ניכוי המס מרווחי הון הנהוג בישראל מביא בחשבון את עלות המניות עבור המשקיע, ובכך הוא מתקדם יחסית לשאר העולם ומיטיב עם המשקיע.
בנוסף, על פי הוראות מס הכנסה, במקרה שנוצר לחייב במס הפסדים כתוצאה מהשקעות מסוימות בשוק ההון, הוא רשאי לקזז את ההפסד מתוך הסכום החייב במס כנגד רווחים שהפיק משוק ההון, לדוגמה: משקיע שנוצר לו הפסד של 10,000 ₪ בעקבות מכירת מניות, יוכל לקזז אותו מתוך רווח של 20,000 ₪ שהפיק מקבלת דיבידנד או ריבית. משמעות הקיזוז היא שההפסד מתאזן מול הרווח, והמס על הרווח יהיה רק על אותו חלק יחסי שנותר לאחר הקיזוז – ההפסד מתקזז מול 10,000 ₪ מתוך הרווח, והמשקיע יהיה חייב במס רק על 10,000 ₪ הנותרים שהרוויח.
חשוב לשים לב כי הקיזוז על רווחים מדיבידנד, ריבית או מכירת מניות מתאפשר רק באותה שנת מס, ויש לכלול אותו בדיווח השנתי לרשות המיסים. כלומר, לא ניתן לגרור הפסד שלא קוזז לשנה העוקבת בתקווה להפיק רווח גדול יותר, שיהיה ניתן לקזז ממנו את מלוא ההפסד, ולכן כדאי לקזז מה שניתן מהרווח הנוכחי.
