תשקיף – מתי מפרסמים אותו, ומה הוא אומר 

בכל השקעה – בין אם מדובר ברכישת מניות, ובין אם מדובר ברכישת אג"ח או בשותפות בעסק – קיימים לא מעט סיכונים. ערך מניית החברה יכול לרדת, העסק יכול ליפול לקשיים כלכליים וכן הלאה.

אחת הדרכים הפופולריות ביותר לקבל מידע מקדים על ההשקעות בחברות, הוא תשקיף, אותו מפרסמת כל חברה בשלב כזה או אחר. מהו אותו התשקיף? מה הוא כולל? באיזה שלב מפרסמים אותו? האם חובה לפרסם אותו? כל זאת ועוד, במאמר שלפניכם. 

 

הצורך בתשקיף

השקעה בחברה מסוימת, אם לא יצא לנו להשקיע בה לפני כן, היא עניין מרתיע ומורכב. משקיע הבוחר לשים את כספו ומבטחו בחברה שאינו מכיר, משול לאדם הקופץ קפיצת ראש למים שלא בדק את עומקם לפני כן.

מי יודע אם החברה שנשמעת לאותו משקיע כה מבטיחה ורווחית היא אכן כזו? מי יבטיח לו שהוא אינו שם את כספו על קרן הצבי וחלילה לא יראה ברכה בהשקעה וכספו ירד לטמיון?

בדיוק עבור אותו מצב של חוסר בהירות ואי – ודאות נועד תשקיף החברה. תשקיף הוא מסמך אותו מפרסמת חברה המעוניינת להציע לציבור לרכוש את מניותיה, ובו למעשה היא מפרטת את מצבה באופן מקיף.

על סמך פרטים אלה משקיעים יכולים לגבש לעצמם תחזית מסוימת לביצועי החברה בעתיד הנראה לעין, ולקבל החלטה מושכלת בנוגע לשאלה האם כדאי לקנות מהחברה מניות, אגרות חוב, או ניירות ערך מכל סוג שהוא.

 

תשקיף בחוק הישראלי

פרסום תשקיף המפרט את מצב החברה הוא חובה חוקית במדינת ישראל. חובה זו מעוגנת בחוק ניירות ערך, שנחקק בשנת 1968. בחוק ניירות ערך נקבע כי – "לא יעשה אדם הצעה לציבור אלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו".

מלשון החוק הברורה ניתן להבין פרסום התשקיף הוא שלב הכרחי בתהליך הנפקת מנות או ניירות ערך אחרים והצעתם לציבור הרחב. אדם שהנפיק מניות ולא פרסם תשקיף שכזה, הוא בחזקת עבריין במדינת ישראל. 

הרשות המוזכרת בשורה האמורה מהחוק היא הרשות לניירות ערך, הגוף העוסק מטעם מדינת ישראל בהסדרה רגולטורית של שוק ניירות ערך.

עיקר עבודתה של הרשות מוקדש לשמירת האינטרסים הכלליים של הציבור, משמע ציבור המשקיעים הקונים ניירות ערך שונים מחברות המציעות אותם למכירה. 

מתוקף כך, הרשות לניירות ערך משקיעה מאמצים רבים במניעה של רמאויות והונאות למיניהן, שעלולות לסכן את ציבור המשקיעים ולגרום להם להשקיע את כספם באפיקים שלא עתידים להניב להם כל רווח, ויתרה מזאת – להעשיר נוכלים המפרסמים מניות עבור חברות שהן מגדלים פורחים באוויר ותו לא. 

על מנת למנוע הונאות כאלה, הרשות לניירות ערך מתייחסת לפרסום תשקיפים מלאים ברצינות רבה, ואי פרסומם, או השמטה של פרטים חשובים מהתשקיף היא עבירה חמורה ביותר.

למעשה, דינה של עבירת פרסום הצעה ללא תשקיף, יכול להגיע לכדי עד חמש שנות מאסר.

 

אילו פרטים חייב לכלול התשקיף?

תשקיף המתפרסם לפני הנפקה של חברה מסוימת חייב לכלול רשימה של פרטים שיחד יוצרים תמונת מצב שלמה ומפורטת על החברה המנפיקה, ומאפשרים למשקיעים להבין את טיב ההשקעה בה בחרו. 

הפרטים שהחברה מחויבת לכלול בתשקיף מפורטים בתקנות קבועות, להם כל פרסום תשקיף מחויב. תקנות אלו פורסמו על ידי שר האוצר, בהתייעצות והכוונה של הרשות לניירות ערך.

כל תשקיף מחויב לכלול את הפרטים האמורים בתקנות אלה, וגם מחויב להוסיף פרטים שהרשות לניירות ערך ראתה בהם 'פרטים חשובים למשקיע הסביר' (המשקיע הסביר הוא מונח משפטי המתאר אדם המשקיע בניירות ערך, והוא מהווה פרופיל כללי של כלל המשקיעים והחלטותיהם שאמורות להיות מושכלות ומבוססות) בנוגע לחברה ספציפית המנפיקה ניירות ערך.

כל תשקיף חייב לעבור אישור של הרשות, והשמטה של אפילו פרט אחד המחויב בתקנות מהווה עבירה.

 

הפרטים האומרים בתקנות הם:

  • תיאור ניירות הערך – התשקיף חייב לכלול פירוט מלא ומפורט של ניירות הערך המוצעים. אם במניות עסקינן, אזי על הפירוט לכלול את כמות המניות העומדות למכירה, מה ערכן הכולל, מחירן המוצע, כמה סך המניות המוצעות מהוות באחוזים משווי החברה הכולל, ובעצם כל פרט המתאר לציבור המשקיעים את המניה המוצעת להשקעתם.

התשקיף מפרט את כל ניירות הערך הנידונים, והאם חלקם מיועדים לאנשים מסוימים. כמו כן, התשקיף חייב לכלול כיצד ניתן לרכוש את ניירות הערך, כיצד אפשר ליצור קשר עם החברה בנוגע לקנייה, איפה ניתן להזמין ניירות ערך, ואיפה ניתן להשיג טופסי הזמנה ואיפה צריך להגישם, מסגרת הזמן בה תתאפשר קנייה של ניירות הערך ותנאי התשלום בהם יאלץ לעמוד. למעשה, לאחר קריאת התשקיף, המשקיע הפוטנציאלי יחזיק בכל המידע בנוגע לקנייה של מנייה או נייר ערך אחר מהחברה.

  • תיאור פעילות החברה – גם אם המשקיע הפוטנציאלי יודע על המניות אותן הוא עומד לרכוש, חשוב מאוד שיקבל פרטים על הפעילות של החברה המנפיקה, על מנת שיבין אם ההשקעה כדאית עבורו. התשקיף מפרט באופן מקיף את המבנה של החברה, פירוט של האנשים המחזיקים העמדות בכירות בחברה, לרבות הדירקטוריון ובכירי החברה העומדים בראש הפירמידה הניהולית. 

כמו כן, בתשקיף יתואר מצבה הפיננסי של החברה. תיאור מצב זה כולל פירוט של כל הנכסים העומדים בבעלות החברה, ומה ערכם של נכסים אלה בהתאם לדו"ח של שמאי המוכשר לכך. תיאור כללי של פעילות החברה יכלול פירוט בדבר עסקיה ופעילותה בגזרות השונות, עם מי היא עומדת בקשר עסקי, מי הם הלקוחות הצורכים את שירותי ומוצרי החברה ומה אפיונם הכללי, וכן אילו מוצרים ושירותים היא צורכת בעצמה, ואילו שירותים ומוצרים היא מספקת לשוק ולציבור. 

בנוסף לכך, לתשקיף יצורפו דו"חות כספיים מבוקרים, המתארים את מצבה הפיננסי של החברה החל מ- ארבעת השנים הקודמות לפרסום התשקיף.

  • רשימת בעלי עניין בחברה התשקיף מפרט את כל האנשים המחזיקים באיזשהו עניין בחברה, כלומר, רשימה של כל האנשים המחזיקים מניות בחברה עד כה ומה אחוז אחזקתם בחברה. 
  • פרטים נוספים  התשקיף מחויב להוסיף מספר פרטים ומסמכים נוספים לתשקיף, כמו חוות דעת בעניין החברה של עורך דין, חוות דעת נוספת של רואה חשבון, ערבויות מסוימות ועוד.

 

מהו מעמדו המשפטי של תשקיף

לאורך השנים, עלתה שאלה המשפטית העוסקת במעמדו המשפטי של תשקיף חברה, או במילים אחרות, האם התשקיף מהווה התחייבות חוזית.

פירושה של תשובה חיובית לשאלה זו, משמעה כי האנשים החתומים על התשקיף מחויבים לנאמר בו משל חתמו על חוזה מחייב. 

לשאלה זו נפקויות משמעויות.

אמנם, בתחום ניירות ערך התשקיף הוא תנאי הכרחי על מנת לצאת להנפקה ציבורית, ועל כן מובן מדוע החתימה עשויה להקים התחייבות חוזית. יחד עם זאת, נניח כי במסגרת חוות הדעת של רואה החשבון, מצוין כי ביצועי החברה עתידים להיות כך וכך, ומחיר המניה עתיד לעלות פי כך וכך, ותחזית זו לא קרתה בפועל – האם החתומים על חוות הדעת ועל התשקיף כולו הפרו חוזה עם המשקיעים?

בית המשפט בישראל נדרשה לסוגייה זו, ובפסיקתו קבע כי תשקיף אינו מהווה התחייבות חוזית כאשר הוא מפורסם לקראת הנפקה בשוק המשני, אך כאשר הוא מפורסם לקראת הנפקה ראשונית בשוק, הוא אכן מהווה התחייבות חוזית מסוימת של החתומים עליו.

כלומר, כאשר ההנפקה של המניות או ניירות הערך היא הנפקה ראשונית לציבור, וזו הפעם הראשונה בה החברה מציעה את אותם ניירות ערך, התשקיף שיפורסם כן יחשב כהתחייבות חוזית, והחתומים עליו יהיו חייבים בחובות מסוימות מתחום דיני חוזים.

 

תשקיף מדף

תהליך כתיבתו ופרסומו של תשקיף יכול להיות דבר מסובך ויקר. בהכנת התשקיף מעורבים רואי החשבון של החברה, עורכי הדין וההנהלה, שעורכים סדרת פגישות בעניין, והתהליך כולו יכול להגיע למשך זמן של כמה חודשים שלמים. 

על מנת שתהליך ההנפקה וגיוס ההון של החברה יהיה פשוט יותר, המחוקק יצר הקלה משמעותית בתהליך פרסום התשקיף באמצעות "תשקיף מדף". על פי התיקון המדובר, החברה המנפיקה רשאית להשתמש בתשקיף שכבר נכתב ופורסם כמעין "תשקיף רב שימושי", ולעשות בו שימוש בכל פעם שהיא יוצאת בהנפקה חדשה שעומדת בתנאים מסוימים. 

כאשר משתמשים בתשקיף מדף, למעשה מפרסמים דו"ח מדף, ובו מפנים את המשקיעים לתשקיף  המדף שכבר פורסם. דו"ח זה אינו חייב לעבור את אישורה של הרשות לניירות ערך. באמצעות שימוש בתשקיף מדף, חוסכות החברות הון ומאמץ רב בכל פעם שהן מציעות ניירות ערך חדשים בשוק.

 

תפקידה של הרשות לניירות ערך

כאמור, הרשות לניירות ערך היא הגוף האחראי לכך שבתשקיף יפורטו כל הפרטים הרלוונטיים הנוגע לעסקה ולהנפקה, באופן גלוי, ברור ומדויק. לעומת זאת, הרשות לניירות ערך אינה אחראית על המלצות לציבור המשקיעים. אין זאת מסמכותה של הרשות לניירות ערך להמליץ על עסקה או לחלופין להזהיר את הציבור מעסקה אחרת או מהשקעה מסוימת. 

כל עוד התשקיף וההנפקה עומדים בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות, הרשות מחויבת לאשר אותם, גם אם בעיני אנשי הרשות העסקה אינה כדאית.

 

טיוטת תשקיף

החברה המנפיקה רשאית, על פי תיקון 24 לחוק ניירות ערך, להגיש לרשות לניירות ערך מסמך הקרוי "טיוטת תשקיף". מסמך זה אינו מחויב בפירוט כל הפרטים והנתונים בהם תשקיף רגיל מחויב. לאחר שטיוטת התשקיף מוגשת לרשות לניירות ערך, החברה מצויה בשלב בה היא כבר יכולה להתחיל לשווק את המניות או ניירות הערך האחרים שלה לציבור, ולעניין אותו במרכולתה, וזאת, תוך חמש שעות מהגשת הטיוטה לרשות לניירות ערך (בניגוד לתשקיף רגיל בו שלב השיווק מגיע רק כחמישה ימים לאחר הגשתו לרשות לניירות ערך). 

שינוי זה – בין תשקיף מלא לטיוטת תשקיף, נובע מכך שזמן ההגשה של טיוטת תשקיף לרשות הוא ארוך יותר משל תשקיף מלא. בכך, ניתן זמן לציבור המשקיעים להכיר את החברה לעומק ולהבין את טיב ההשקעה בה. לאור זאת, תקופת הצינון בין הגשת טיוטת התשקיף עד לתחילת השיווק של ניירות הערך מתקצרת, וכתוצאה מכך, פרסום טיוטת תשקיף היא אופציה אטרקטיבית מאוד והרבה חברות בישראל נוקטות בה.

 

פרסום מידע שלא באמצעות התשקיף

בתהליך הנפקתו של נייר ערך קיימים דינים וכללים מסוימים הנוגעים לפרסום מידע על ההנפקה שלא במסגרת התשקיף המסודר של החברה. בחוק הישראלי, לפני שחברה מעבירה את טיוטת התשקיף, או את התשקיף המלא שלה, אסור לה לפרסם שום מידע על ההנפקה העתידית, ולכן עליה לחכות למעשה למועד הגשת הטיוטה או התשקיף המלא לרשות לניירות ערך. 

לאחר ההגשה לרשות, רשאית החברה להתחיל לפרסם ולשווק את המניות וניירות הערך אותם היא מציעה למכירה, ובכך לחשוף פרטים על ההנפקה, ולהזרים ידיעות מסוימות אודותיה. עם זאת, בשלב זה  החברה עדיין לא רשאית למכור מניות וניירות ערך אחרים. 

רק לאחר אישורו של התשקיף או של טיוטת התשקיף בידי הרשות לניירות ערך, רשאית החברה להתחיל במכירה עצמה של המניות והניירות המדוברים, לחלוק את כל המידע שהיא מעוניינת לחלוק עם ציבור המשקיעים, וכמובן להפנות את הציבור לתשקיף המאושר. 

 

לסיכום

תשקיף חברה הוא שלב חשוב מעין כמותו בתהליך הנפקת חברה, ובמכירה וקנייה של ניירות ערך ומניות. התשקיף מונע רמאיות והונאות למיניהן, מציג בפני הציבור ובפני מוסדות המדינה את המידע הרלוונטי, ובעצם שופך אור על טוהר הכוונות של החברה המנפיקה. הוא מהווה נדבך חשוב בדרכו של כל משקיע המעוניין לעשות את דרכו בעולם ההשקעות בדרך החכמה והרווחית ביותר – תוך שהוא מכניס עצמו למינימום הסיכונים האפשרי.

עוד כתבות מומלצות בנושא

לקבלת שיחת ייעוץ ממומחה

השאירו פרטים ומומחה יחזור אליכם בהקדם

הרשמו לניוזלטר שלנו

שתפו את המאמר בקליק

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
דילוג לתוכן