שעות נוספות – כל מה שמגיע

לא מעט עובדים שכירים מוצאים את עצמם עובדים שעות ארוכות ומרובות, בין היתר כי מרבית מקומות העבודה דורשים או מצפים לכך מהעובדים שלהם.

כמו כן, יוקר המחיה אשר הולך ומתעצם בשנים האחרונות, מאלץ לעתים עובדים לעבוד מעבר למשרת הבסיס שלהם על מנת להצליח לקיים את עצמם ואת משפחתם. תהא הסיבה אשר תהא, כל עובד זכאי לתשלום נוסף עבור השעות הנוספות שהוא מבצע במקום העבודה, וזאת על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951.

 

מתי נהיה זכאים לתשלום עבור שעות נוספות?

תשלום עבור שעות נוספות יינתן כאשר העובד חורג ממכסת השעות המוגדרת בהגדרות התפקיד שלו. כל שעת עבודה נוספת תזכה את העובד בתוספת של 25% לשכר השעתי.

כלומר, עבור אנשים שונים, העובדים במקומות עבודה שונים או בתפקידים שונים, ההגדרה לשעות נוספות תהא שונה, וכך גם השכר עבור כל שעה נוספת הנגזר מהשכר השעתי הרגיל שלהם. בחלק מהמקומות סופרים את השעות הנוספות ביחס להיקף השעות היומי, ואילו במקומות עבודה אחרים מחשבים את השעות הנוספות ביחס למסגרת השעות השבועית.

כמו כן, ישנם מקומות עבודה בהם יש הסכמים קיבוציים בין המעסיק לעובדים, הקובעים כי יום עבודה עומד על תשע שעות, והחל מהשעה העשירית העובד יקבל תשלום עבור שעות נוספות.

מקום עבודה המעסיק עובדים בשעות נוספות חייב לקבל היתר רשמי ממשרד הכלכלה, אשר ניתן להשיג בדרך כלל יחסית בקלות.

ישנם מקרים חריגים, בהם מקום העבודה רשאי להעסיק עובדים בשעות נוספות ללא אישור, כמו למשל עסקי מכירות בתקופות שלפני החגים, מקום עבודה שנתקל באירוע לא צפוי, מקומות בהם עובדים במשמרות וכו'. במקרים אלו, ניתן להעסיק עובדים בשעות נוספות ללא אישור רשמי ובתנאי שהעובד לא יועסק יותר מארבע שעות נוספות ביום ובנוסף לא יותר ממאה שעות נוספות בשנה.

 

מי אינו זכאי לתשלום בעבור שעות נוספות?

סעיף 30 לחוק שעות העבודה והמנוחה מחריג מקצועות מסוימים מקבלת תשלום עבור שעות נוספות, למשל:

  • אנשי שב"ס ומשטרה
  • עובדי מדינה שתפקידם מחייבם להיות זמינים גם מחוץ לשעות העבודה
  • אנשי צוות אויר
  • יורדי ים ועובדי דיג
  • עובדי הנהלה או עובדים בתפקידים המחייבים מידה מיוחדת של אמון
  • עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק יכולת לפקח על שעות העבודה והמנוחה שלהם (למשל, עובדים אשר עובדים מהבית)
  • החלטה של בית המשפט העליון מ-2008: עובדים זרים בתחום הסיעוד אינם זכאים לתשלום עבור שעות נוספות

 

שעות נוספות גלובאליות

חוק הגנת השכר מחייב את המעסיק לשלם לעובד את התשלום עבור שעות נוספות בנפרד מהמשכורת הגלובאלית ולא לחייב את העובד לעבוד אותן, למעט מקרים חריגים של הסכמים קיבוציים מסוימים שאושרו על ידי משרד הכלכלה.

חוזה ההעסקה אמור לכלול את השכר הגלובאלי בנפרד, ואת התעריף עבור שעה נוספת בנפרד, כאשר התעריף עולה ככל שהעובד עושה יותר שעות או עובד בימי המנוחה (פירוט על תעריפי השכר בהמשך).

חשוב לציין, כי עובדים המועסקים בתנאים גמישים, כלומר, רשאים לבחור לעצמם את חלוקת שעות העבודה בחודש, אינם כפופים להסדר זה.

הכוונה היא שעובד אשר מחויב ל-X שעות בחודש, יכול לרכז מספר רב של שעות ביום אחד, וביום אחר מספר שעות מועט יותר. במקרה כזה העובד לא יהיה זכאי לתשלום עבור שעות נוספות, כל עוד לא חרג ממכסת השעות המוגדרת לתפקידו. סוג הסכמים זה אינו נפוץ במיוחד היות שמחייב עמידה בתנאים מסוימים, ולכן על פי רוב הסדר השעות הנוספות הוא הכלל.

 

כיצד מחשבים את התשלום עבור שעות נוספות?

החל מ-2018, שבוע העבודה במשק עומד על 42 שעות עבודה (קיצור של שעה מ-43 שעות שבועיות). הקיצור נעשה בפועל במקומות העבודה באמצעות הפחתת שעה עבודה אחת ביום מוגדר. כלומר, יום עבודה במקום אשר עובד חמישה ימים בשבוע, מוגדר כשמונה שעות ו-36 דקות, לא כולל הפסקה.

יום העבודה המקוצר מוגדר כ-7 שעות ו-36 דקות, לא כולל הפסקה. שבוע העבודה מוגדר כ-42 שעות רגילות בשבוע. יום עבודה במקום עבודה אשר עובד 6 ימים בשבוע מוגדר כ-8 שעות ביום רגיל, ו-7 שעות ביום שישי.

 

דוגמאות:

  • במקום עבודה בו עובדים חמישה ימים בשבוע: העובד יהיה זכאי לתשלום עבור שעות נוספות על כל שעה נוספת מעבר ל-8 ו-36 דקות, במשך ארבעה ימים, וכן לשעה נוספת מעבר ל-7 ו-36 דק', ביום המקוצר.
  • במקום עבודה בו עובדים שישה ימים בשבוע: העובד יהיה זכאי לתשלום עבור שעות נוספות על כל שעה נוספת מעבר ל-8 שעות ביום רגיל, וגם על כל שעה נוספת מעבר ל-7 שעות ביום שישי, וגם על כל שעה נוספת מעבר ל-42 שעות שבועיות.

 

היקף התוספת למשכורת

החוק מגדיר את היקף התשלום מינימלי שמקום העבודה מחויב לשלם לעובד עבור שעות עבודה נוספות. אמנם הסכמי העסקה שונים ממקום עבודה אחד לאחר, וכן בין אנשים שונים באותו מקום עבודה, אך יחד עם זאת מקום העבודה אינו רשאי להתנות על חובת התשלום המינימלית כפי שנקבעה בחוק.

אילוץ העובד לחתום על הסכם בו תגמול השעות הנוספות נמוך מהמגיע לו, מהווה עבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה ומעניק לעובד עילת תביעה כנגד המעסיק.

כאמור, מכסת השעות הרגילה תחושב על פי מכסה שבועית, יומית או שעתית, בהתאם להסכם ההעסקה.

 

תוספת התשלום לשעות נוספות תשולם לעובד כדלקמן:

  • ביום חול: עבור השעתיים הנוספות ראשונות, כל שעה תזכה את העובד בשכר של 125% משכרו השעתי הרגיל. החל מהשעה השלישית, כל שעת עבודה תזכה את העובד ב-150% מהשכר השעתי הרגיל.
  • בשבתות וימי חג: עבור כל שעה במסגרת מכסת השעות הרגילה, יקבל העובד 150% משכרו השעתי הרגיל. עבור שעתיים נוספות ראשונות, יקבל עבור כל שעה 175% משכרו השעתי.

דוגמה: עובד שעובד 8 שעות ביום, בשכר של 30 ₪ לשעה. עבור עבודה בשבת, יקבל עבור משמרת של 10 שעות, 45 ₪ לכל שעה משמונה שעות העבודה הראשונות, ו-52.5 ₪ עבור השעתיים הנוספות. אם היה עובד שעה נוספת (שלישית), היה מקבל עבורה -200% משכרו השעתי.

  • ישנם מקרים חריגים בהם סופרים שעות נוספות החל מהשעה השביעית, למשל בתחום האירועים בהן העבודה מתארכת לרוב אל תוך הלילה. כמו כן, בתחום המלונאות נקבע כי חצי שעה ראשונה נוספת אינה נספרת בחישוב השעות הנוספות אלא כחלק משעות העבודה. מדובר במקרים פרטניים בהם לרוב יום העבודה כולו מוגדר כקצר יותר מאשר בכלל המשק.

 

נקודות נוספות אשר חשוב לדעת

  • בעקבות משבר הקורונה, שר העבודה העניק היתר להעסקת עובדים בשעות נוספות מעבר למספר השעות הנוספות המותרות בימי שגרה.
  • היעדרות מימי עבודה המזכה בתשלום: יום בו נעדר העובד מהעבודה כמו יום מחלה, חופשה או יום חג, נחשב כיום עבודה רגיל ומלא, ללא שעות נוספות, לצורך חישוב השכר.
  • לא ניתן לבצע קיזוז שעות: היה ועובד עבד מספר שעות הנמוך ממכסתו היומית ביום עבודה נתון, אין לקזז מיום זה שעות נוספות אותן עבד העובד ביום עבודה אחר.
  • אמנם החוק אינו מתיר לכלול את תגמול השעות הנוספות בשכר הגלובאלי, אך בית הדין לעבודה כן הכיר באפשרות לכלול בהסכם עבודה הגדרת תוספת גלובאלית עבור שעות נוספות, ובתנאי שהיא מהווה ביטוי הוגן ונכון לכמות השעות הנוספות שהעובד יכול להתבקש לעבוד. במקרה כזה, גובה התוספת הגלובאלית חייב לעמוד בתעריפים שנקבעו בחוק – 125% משכר הבסיס, 150% וכן הלאה.
  • עובדים תחת הסכם קיבוצי או הסדר אחר בו נקבע תגמול גבוה יותר עבור שעות נוספות מההסדר הקבוע בחוק, זכאים לתגמול שנקבע בהסכם הספציפי אם הוא מיטיב יותר עימם.
  • משך הזמן בו העובד מצוי בנסיעות הקשורות בעבודתו אינו נחשב לצורך חישוב שעות נוספות, למעט בנסיבות מיוחדות.

 

לסיכום

בכל מקום עבודה שאינו מוחרג על פי חוק, חובה על המעסיק לשלם לעובדים בעבור שעות נוספות. כמות השעות הנוספות תפורט בתלוש השכר בנפרד משעות העבודה הרגילות, כמו גם התשלום בעבורן. מעסיק המפר את חובתו זו עובר על החוק, והעובדים רשאים להגיש נגדו תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה במשרד הכלכלה. בעניין זה חשובה גם אחריותו האישית וערנותו של העובד, לבדוק את תלוש השכר מדי חודש ולהשוות בינו לבין רישום אישי של שעות העבודה.

עוד כתבות מומלצות בנושא צרכנות

לקבלת שיחת ייעוץ ממומחה

השאירו פרטים ומומחה יחזור אליכם בהקדם

הרשמו לניוזלטר שלנו

שתפו את המאמר בקליק

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

מה דעתכם ?