ההבדלים בין פנסיה תקציבית לפנסיה צוברת

פנסיה, כידוע, היא קרן אשר אליה מופרשים כספים על ידי המעסיק במשך שנות עבודותיו של השכיר. קרן זו צוברת תשואה במהלך השנים וכך, בעת גיל הפרישה, סכום הקרן מועבר לעובד מדיי חודש. כיום הפנסיה מוגדרת כפנסיה צוברת, ואילו בעבר התקיימו זה לצד זה גם הפנסיה הצוברת וגם הפנסיה התקציבית. להלן יפורטו סוגי פנסיות הללו וההסבר למעבר לפנסיה הצוברת.

מהי פנסיה תקציבית

פנסיה תקציבית בעיקרה זוהי פנסיה אשר בה המעסיק הוא הגורם האמון על העברת הכספים לקרן של העובד, ולא העובד עצמו. פירושו של דבר – הפנסיה התקציבית מקורה אך ורק בתקציבו של המעסיק, ומכאן שמה. במקרה זה, המעסיק רשאי להעביר את הכספים או להבטיח את העברתם, כלומר לממן את הפנסיה במועד עתידי. במידה והמעסיק בוחר להבטיח את תשלום הפנסיה בעתיד, ישנם מקרים בהם יש בידיו יכולת של מימון מלא של הפנסיה, ועל כן תכנית הפנסיה היא ״ממומנת במלואה״. לעומת זאת, קיימים מקרים בהם יש בידי המעסיק נכסים אשר מספיקים למימון הפנסיה רק באופן חלקי או שאינם מספיקים למימון כלל, ולכן תכניות פנסיה אלו יהיו ממומנות באופן חלקי או בלתי ממומנות, בהתאמה.

פנסיה מסוג זה היא למעשה הבטחה מבעוד מועד על גובה תשלומי הפנסיה ועל יכולת הקרן לעמוד בתשלומים אלו. בפועל, ההתחייבויות של קרנות אלו לא הצליחו להתממש באופן מוחלט משום שההבטחה לא תמיד עמדה ביכולת של הקרן בעת מועד התשלום.

פנסיה תקציבית הייתה נהוגה בארץ, ובפרט במקומות תעסוקה ציבוריים, עד ראשית שנות האלפיים ולכן היא מכונה פנסיה וותיקה. יחד עם זאת, הבעיה שנוצרה בעקבות השימוש המתמיד בפנסיה התקציבית, היא גדילתו של גירעון שהיה תוצאה של ההפרש בין גובה ההתחייבות לגמלה החודשית, לבין יכולת הקרן לממש את ההבטחה. החל משנת 2004, התחולל שינוי אשר הוביל למצב הנהוג כיום, לפיו עובדים חדשים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, אינם מקבלים קרן פנסיה תקציבית כפי שהיה נהוג בעבר, אלא פנסיה צוברת.

 

הביקורת על הפנסיה התקציבית

הפנסיה התקציבית מבטיחה עד היום תשלומי גמלאות לעובדים אשר לא הפרישו מכיסם הפרטי סכומים לקרן. לא פעם, עובדי מדינה ותיקים, כגון אנשי צבא, שופטי ואקדמאים בכירים, הם אלו שקרנות הפנסיה שלהם הן תקציביות ולפיכך הובטחו להם בעבר תשלומים אשר הקרנות הללו היו אמורות לעמוד בהן. בפועל נוצרה בעיה: לא פעם הובטחו תשלומים שגבוהים באחוזים רבים מהנכסים שהיו בפועל נתונים בידי הקרנות ומי שהבטיח לממנן.

כך התרחש משבר הפנסיות, וזאת בעקבות הגירעון שנוצר. הסיבות להבטחות הללו ולפער בינן לבין היכולת הממשית לקיימן הינן מגוונות. ראשית, הקרנות הובטחו בימים בהם תוחלת החיים הייתה נמוכה כבעשר שנים מאשר תוחלת החיים כיום. כך למשל, בחישוב שערך חשב של אוניברסיטה בישראל לפני שלושים שנה, הוא שיערך כי תוחלת החיים הממוצעת של הפרופסורים ואנשי האקדמיה תהיה סביב ה- 70.

בהתאם לחישוב זה, שיערך החשב כי יהיה ביכולת האוניברסיטה לשלם לעובדים פנסיה תקציבית עד לגיל זה.  בפועל, ממוצע תוחלת החיים בישראל עולה, ונעה כיום סביב ה- 80. יחד עימה, עולה הסכום אותו צריכה לשלם האוניברסיטה, על אף שבחישוב לא חישבו כי העובדים יגיעו לגילים אלו.  סיבה נוספת לגירעון זה, נעוצה בכך שהגישה שהונהגה בעבר הייתה מותנית בכך שקרנות הפנסיה של הצעירים הן שתממנה את קרנות הפנסיה של המבוגרים. אולם בפועל כיום מספר הפנסיונרים בארץ גבוה מאשר מה שיכול הדור הצעיר לממן. לכן, ננקטו צעדים קיצוניים של הממשלה שנועדו לצמצם את קרנות הפנסיה התקציביות, אשר הלכה למעשה הכבידו על תקציב המדינה.

 

מהי שיטת 'פנסיה צוברת'

פנסיה צוברת, ובשמה השני קרן תשואה, היא קרן אשר כספיה מקורם בתשלום שנאגר ונחסך לאורך השנים כתוצאה מניכוי מתוך משכורתו של העובד ומההפרשה של המעסיק. הווי אומר, פנסיה צוברת היא פנסיה אשר משולמת לאורך השנים הן על ידי העובד והן על ידי מעסיקו, והגמלה החודשית היא תוצאה של הצטברות הדרגתית של הקרן, ולא של התחייבות מוקדמת לגמלה ולתשלום במועד הפרישה, כפי שהיה נהוג בפנסיה התקציבית. חשוב לציין שגם עצמאים מפרישים אחוז מהכנסתם לקרן הפנסיה ובכך הם אמונים על צבירת הקרן.

כיום, פנסיה צוברת היא הפנסיה הנהוגה במשק הישראלי הלכה למעשה, ומטרתה לעודד הן את המעסיקים והן את העובדים להעביר כספים לקרן הפנסיה. מטרה זו עוגנה בשנים האחרונות בחוקים אשר מחייבים הן עצמאים והן שכירים להפריש חלק מהכנסותיהם לקרנות הפנסיה שבהן הם עמיתים.

 

יתרונות הפנסיה הצוברת

כאמור, בשנים האחרונות ישראל עברה מפנה ובחרה בסוג הפנסיה הצוברת על פני הפנסיה התקציבית. נשאלת אפוא השאלה מה היו השיקולים ומה היו הנסיבות למפנה זה.

כפי שהוסבר קודם לכן, שיטת הפנסיה התקציבית הובילה לא פעם להיעדר היכולת הממשית לשלם את ההתחייבות שלקח על עצמו הגוף כלפי העובד, בתשלום הפנסיה שהתחייב להעביר לו מידי חודש. הסיבה הייתה שלקרן לא היה מאגר כספים אשר ממנו היה ניתן לשלם את הגמלה החודשית המובטחת. התוצאה לכך הייתה גרעון של הקרנות אשר אילצו את הממשלה לסייע ולהשלים את המימון. כלומר, כספי המדינה היו בפועל מקור המימון של הפנסיות.

לעומת זאת, שיטת הפנסיה התקציבית מבטיחה, או לכל הפחות – מורה להבטיח, את קיומו של מאגר כספים: לאורך השנים העובד חוסך למעשה מהכנסתו וחסכון זה מבטיח לו קרן פנסיה מלאה שהוא היה אמון לממנה. כלומר, במצב זה קטן הסיכוי להגיע לפנסיה ללא יכולת לשלם את הגמלה החודשית המבוקשת. באופן זה, הפנסיה לא חשופה למצב של גרעון ושל היעדר מקורות תשלום אשר נפתרים הודות להתערבות ממשלתית.

 

חסרונות הפנסיה הצוברת

שיטה זו מבוססת על ההנחה שהעובד אשר התפרנס ברמה מספקת לאורך השנים יוכל לממן לעצמו את הפנסיה. אולם, בפועל ישנן אוכלוסיות אשר זהו לא מצבם והן לא מצליחות לממן בכוחות עצמן את תשלום הפנסיה. דוגמא מוכרת לעניין זה היא נשים, אשר לאורך שנים נהגו להתפרנס באופן זעום יחסית, וזאת, לטובת ניהול חיי המשפחה ועיסוק בעבודת הבית, אשר הללו גובים משאבים כספיים, כמו משאבי זמן ויכולת להתפרנס. נשים אלו לא הצליחו לקבל משכורת לאורך השנים אשר איפשרה להן לצבור קרן פנסיה מספקת ומכובדת. אשר על כן, שיטת הפנסיה הצוברת פוגעת ביכולתן של נשים אלו ורבים אחרים, להתפרנס בכבוד בימי הפרישה.

בעיה נוספת שקיימת בשיטה זו היא ההשקעות של קרן הפנסיה. בעבר, קרנות פנסיה תקציבית היו מושקעות באפיקים בעלי סיכון נמוך, כמו למשל אגרות חוב השקעה בעלת תשואה נמוכה יחסית לצד סיכון נמוך למדי. כיום, נהוג להשקיע את קרנות הפנסיה הצוברת באפיקים בעלי סיכון גבוה יותר, לדוגמת אפיקים בשוק ההון, קרי במניות. התוצאה לכך, כפי שאירע לא פעם, היא חשיפה למשברים כלכליים של החברות בהן מושקעת הקרן. בעקבות זאת, היו שנים בהן קרנות הפנסיה לא צברו את התשואה הרצויה ונוצרו הפסדים גדולים עבור החברות ועבור מפקידי הכספים.

 

איך מתמודדים עם האתגרים של הפנסיה הצוברת?

המעבר משיטת הפנסיה התקציבית לפנסיה הצוברת, אמנם מקל עם המדינה ומונע מכניסה לגירעונות תקציביים. יחד עם זאת, אם בעבר הגוף בו מועסק העובד היה אמון על ניהול הפנסיה של העובד, כיום, הכדור עובר לידיים של העובד עצמו. המסקנה שעל העובד ללמוד מהחסרונות של הפנסיה הצוברת היא האחריות שיש בידיו על קרן הפנסיה העתידית שלו. על העובד להכריע מה מידת הסיכון שבה הוא מעוניין להשקיע את קרנו ולהיות מודע לגובה ניהול הפנסיה ולהפרשות החודשיות. בלעדי לקיחת אחריות זו, עלול העובד למצוא את עצמו נטול יכולת לממן את חיי הגמלאות והפרישה מהעבודה.

מאחר ששיטת הפנסיה הנהוגה כיום היא פנסיה צוברת, חשוב שתוודאו את תנאי הפנסיה שלכם, על מנת שתוכלו להיות רגועים בכל הקשור לעתידכם הכלכלי לאחר הפרישה. בדקו את גובה דמי הניהול שאתם משלמים מידי חודש, את התשואות המובטחות עבורכם ואת רמת הסיכונים הקיימת בקרן הפנסיה שבבעלותכם.

עוד כתבות מומלצות בנושא פנסיוני

לקבלת שיחת ייעוץ ממומחה

השאירו פרטים ומומחה יחזור אליכם בהקדם

הרשמו לניוזלטר שלנו

שתפו את המאמר בקליק

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
דילוג לתוכן