משבר הסאב פריים – מה אנחנו יכולים ללמוד ממנו היום בשוק הנדל"ן?

אחד המשברים הכלכליים הגדולים ביותר לכל אורך היסטוריית ענף הכלכלה וההשקעות, הוא משבר הסאב פריים, שפרץ בעשור הקודם, וגרם לשינויים רבים בכלכלת העולם. השלכות המשבר, תאמינו או לא, מורגשות עד היום.

אז מהו משבר הסאב פריים? מהו סדר העניינים שהוביל להתרחשותו? מה היו ההשלכות שלו? כיצד יצאו ממנו מדינות שונות בעולם? ומה ניתן ללמוד עליו בהקשר של שוק הנדל"ן של ימינו? על כך ועוד תוכלו לקרוא במאמר הבא.

 

משבר הסאב פריים – משבר חוצה גבולות

משבר הסאב פריים שהחל בארצות הברית בשנת 2007 היווה את יריית הפתיחה לקראת משבר כלכלי גלובלי חריף שהיכה כמעט בכל רחבי העולם בשנים 2008 – 2010. השלכותיו של המשבר היו קשות, חוצות מדינות וחוצות מגזרים, סקטורים ושווקים, ועד היום ניתן למצוא שאריות של נזקיו בחלק מכלכלות העולם.

המשבר החל עם התפוצצות בועת הדיור בארצות הברית, שגררה אחריה ירידה דרמטית במחירי הדיור ולאזרחיות ואזרחים רבים שהגיעו למצב של חדלות פירעון של משכנתאות. כתוצאה ישירה, כל הנכסים הפיננסיים הקשורים בדיור, כגון ניירות ערך שונים הנסחרים בבורסה, איבדו מערכם.

אזרחיות ואזרחים רבים, כמו גם משקיעות ומשקיעים, איבדו בזמן קצר הון רב, מה שגרר ירידה דרמטית בביקושים, וכדור השלג של המשבר הכלכלי כבר החל להתגלגל בקצב גבוה. בגדול, המשבר בדיור התפשט למשבר פיננסי, וזה בתורו גלש לכלכלה הריאלית והביא לעלייה בשיעורי אבטלה ולירידה בפעילות הכלכלית.

 

לפני הכל – מה זה "פריים"? ומה זה "סאב פריים"?

הלוואת פריים היא הלוואה רגילה, כזו הניתנת ללווים על ידי הבנק מתוך לקיחת סיכון מינימלי לאי החזרה של הלוואה. גובה הריבית נקבע במצב כזה בהתאם לריבית הנקבעת במשק על ידי הבנק המרכזי, ובתוספת סיכון הנקבעת בסטנדרטים תחרותיים.

לעומת הלוואת פריים, הלוואת סאב פריים היא הלוואה מסוכנת יותר עבור הבנקים, עבור המלווים. הלוואות סאב פריים ניתנות במצב בו הלווים הם בעלי סיכון גבוה יותר שלא להחזיר את ההלוואה: לקוחות שבעבר התקשו להחזיר הלוואות או לא החזירו אותן מעולם, מחוסרות ומחוסרי עבודה, או שאין להם מספיק ערבויות, כגון מקור הכנסה יציב וגבוה מספיק, לכך שההלוואה תחזור.

בהתאם, גובה הריבית בהלוואת סאב פריים הוא גבוה יותר. החלק בריבית המגלם את הסיכון של נתינת ההלוואה מתנפח: על הבנקים לפצות על כמות צפויה גדולה יותר של לווים ו-  לוות שלא יוכלו להחזיר את ההלוואה בתוספת הריבית.

מתן משכנתאות סאב פריים הוא מסוכן מצד אחד, אך מצד שני מכיוון שמדובר בנכס ממשי – נדל"ן – גופים פיננסיים רבים שעסקו במתן משכנתאות האמינו שאין הרבה מה להפסיד במתן הלוואה לטובת דיור: במקרה של חדלות פירעון, הם ימשכנו את הבית וימכרו אותו על מנת להחזיר את הכסף.

שוק משכנתאות מסוג סאב פריים פרח בארצות הברית בשנות ה- 2000, ויותר מחמישית המשכנתאות ניתנו בתנאים אלה. כך, הקרקע להתפתחות המשבר הייתה פוריה במיוחד.

 

הגידול בשוק משכנתאות הסאב פריים

אם כן, בשנות ה- 2000 הפופולריות של מתן משכנתאות סאב פריים גדלה וגדלה. כמעט כל אחד ואחת, גם אם דירוג האשראי שלו היה נמוך, יכול היה לקבל הלוואה בתנאים הנראים לכאורה אטרקטיביים. הסיבה לאטרקטיביות הייתה הריבית, שעקב החלק בה הנובע מהריבית הקבועה במשק, נראתה ללקוחות נמוכה.

הריבית הנמוכה בארצות הברית נבעה ממדיניות מוניטרית מרחיבה של הבנק המרכזי, הפדרל ריזרב. אולם, החלק השני של הריבית, המגלם את סיכון האשראי, נותר גבוה. 

על מנת לצמצם את החששות של הלקוחות הפוטנציאליים, הבנקים הציעו תוכניות פריסת תשלומים נדיבות ביותר, לפיהן בשנים הראשונות (בדרך כלל שנתיים) התשלומים יהיו מינימליים, ורק לאחר מכן יתגברו עם השנים. בנוסף, הבנקים החליטו להגדיל את הסיכון ולוותר על המקדמה הנהוגה במתן משכנתאות, וכך אזרחיות ואזרחים יכלו לקחת משכנתא ללא תשלום מקדמה כלל.

מצג השווא של ריביות נמוכות ותנאי החזר הריבית עודדו מאות אלפי משקי בית לקחת הלוואות ללא כיסוי, מתוך אמונה שעל פני שנים הריבית במשק תיוותר נמוכה, והם לא יגיעו למצב של חדלות פירעון. אך כפי שהתברר, המצב לא יכול היה להיות יציב בטווח הבינוני והארוך.

 

מדוע אזרחיות ואזרחים לקחו הלוואות סאב פריים למרות הריבית גבוהה?

ראשית, הבנקים לא דרשו מקדמה על לקיחת המשכנתא. המשמעות הייתה כניסה מיידית לבית שנרכש באמצעות ההלוואה. ללא מקדמה, הפיתוי של כניסה מיידית לבית חלומות היה גדול עבור אלה שבעבר לא יכלו להרשות לעצמם לגור בבית משלהם.

שנית, תנאי ההחזר נראו אטרקטיביים, עקב הריבית הנמוכה במשק, ועקב ההחזר הנמוך יותר בשנים הראשונות לרכישת הנכס.

אם כן, מצדם של לוקחות ולוקחי המשכנתא, הסיכון היה נמוך מאוד. ההחזרים החודשיים של המשכנתא היו דומים בסדר גודל לתשלומי שכירות, ובמקרה של אי עמידה בתשלומים – בגלל שלא שולמה מקדמה – המחיר יסתכם ביציאה מהבית, ומכירתו על ידי הבנק לאחרים, ללא הפסד נוסף.

גם מהצד של הבנקים העסקה נראתה משתלמת ביותר. בראש ובראשונה, הבנקים באמת האמינו שעקב הריבית הנמוכה בשוק, סיכון האשראי יורד בממוצע, ופחות לוות ולווים יגיעו למצב של חדלות פירעון.

בנוסף, עליית המחירים בשוק הנדל"ן שהתרחשה בשנות ה- 2000 נדמתה כמגמה שעתידה להימשך, זאת מתוך יחסי הגומלין בין הריביות הנמוכות, העלייה בפופולריות של השקעה בדיור – וחוזר חלילה: הביקוש וההיצע עלו שניהם מדי שנה. לכן, הבנקים האמינו שלגבי אותם לוות ולווים שלא יוכלו להחזיר את המשכנתא, הם יוכלו למכור את הבתים הממושכנים ברווח.

 

מהיכן לבנקים או נותני המשכנתאות היה כסף לקניית בתים רבים כל כך?

כאשר גופים פיננסיים נותנים הלוואה, הם מסתמכים על הכסף של משקיעות ומשקיעים. למשל, כאשר בנק נותן הלוואה ללקוחה, הוא מסתמך בין היתר על הכסף שלנו, לקוחותיו. ומה אם אבוא לדרוש כסף מהבנק כאשר הכסף נמצא אצל אותה לווה?

הבנק הוא בדרך כלל גוף פיננסי מספיק גדול ויציב, כך שבימי שגרה יהיו לו מספיק רזרבות כדי לתת ללקוחות המבקשים למשוך כסף. הכסף שניתן כהלוואה חוזר אחרי כמה שנים עם ריבית, וכיום נכנסות לבנק ריביות מהלוואות קודמות. כך, המערכת המשומנת מצליחה על פי רוב להתנהל בצורה בטוחה פיננסית גם אם ברגע נתון אין ברשותה את כל הכסף של המשקיעות והמשקיעים.

הבנקים והגופים הפיננסיים בארצות הברית בשנות ה- 2000 היו נדיבים, נדיבים מדי, ויחס הרזרבה הנדרש מהם היו נמוך. הם הרחיבו מאוד את מתן המשכנתאות על סמך הקונספציה המתוארת לעיל – ריבית נמוכה, עלייה במחירי הדיור שתהפוך מכירה עתידית של הבתים לרווחית, והריבית הגבוהה שניתנה ללווים.

מעבר לכך, עקב האמונה בשוק הנדל"ן, הגופים הפיננסיים גם הנפיקו אגרות חוב לטובת מתן משכנתאות למספר לקוחות רב יותר.

 

מהן איגרות חוב, וכיצד הן עירבו אנשים נוספים במשבר?

אגרות חוב הם נכסים פיננסיים המונפקים על ידי ממשלות, חברות ציבוריות ופרטיות או גופים פיננסיים, ומשקפים חוב עתידי עבור מי שקונה אותם. למשל, אם דלית רוכשת ממדינת ישראל איגרת חוב בשווי 100 שקלים, המשמעות היא שמדינת ישראל חייבת לדלית 100 שקלים (בתוספת ריבית בהתאם לתנאים של איגרת החוב).

בשנות ה- 2000 בארצות הברית, כאשר הטרנד של רכישת בתים על סמך משכנתאות עם ריביות סאב פריים בתנאים דמיוניים, הגופים הפיננסיים פנו גם לערוץ של הנפקת איגרות חוב על מנת להנפיק כסף נוסף לרכישת בתים עבור הלקוחות.

לו דלית הייתה רוכשת איגרת חוב בשווי 100 דולר מאחד הגופים הפיננסיים באותה תקופה, היא הייתה מקבלת נייר ערך המצביע על חוב שיש לאותו גוף פיננסי עבורה בגובה 100 דולר בתוספת ריבית. הגיבוי לפירעון החוב הוא המשכנתאות של רוכשי הבתים, כך שכעת גם דלית – שכלל לא הייתה עסוקה בשוק הנדל"ן – מוצאת את עצמה מעורבת בשוק משכנתאות הסאב פריים.

 

התפוצצות בועת הנדל"ן

בכלכלה, "בועה" היא מצב בו נכסים פיננסיים עולים בערכם על הנכסים הממשיים אותם הם מייצגים, כלומר מהשווי האובייקטיבי שלהם. הבועה נוצרת כאשר המחיר של הנכס הפיננסי גבוה ברמה יוצאת דופן מהשווי האובייקטיבי שלו, כלומר מהשווי הכלכלי הריאלי שניתן לייחס לנכס הממשי אותו הוא מייצג.

למשל, במקרה של הנדל"ן בארצות הברית, מחירי הדיור היו במגמת עלייה במשך קרוב לעשור, עקב עליות בהשקעות פיננסיות בתחום. העליות בהשקעות נבעו מהעליות בביקוש ובהיצע בענף, וכך הצד הפיננסי של הנדל"ן והצד הריאלי שלו – סחר בבתים – הזינו זה את זה.

העלייה נמשכה ונמשכה, עד שהנכסים הפיננסיים – גובה המשכנתאות והריביות – עברו את המחירים של הדיור. במצב כזה, ירידה במחירי הדיור תגרום להתפוצצות הבועה, ולמעשה להגדיל ולחשוף את הפער בין הפן הפיננסי והפן הממשי של הנדל"ן.

כאשר מחירי הדיור אכן החלו לרדת בשנת 2005, כבר היה מאוחר מדי לעצור את הדומינו. הלוות והלווים שלא עמדו בתשלומי המשכנתאות, כבר לא יכלו כפי שתכננו למכור את הנכסים ולכסות באמצעות המכירה את החובות.

 

2007 – התפרקות הגופים הפיננסיים

מאז ומעולם, תמיד היו ויהיו לוות ולווים שלא יכולים לעמוד בהחזר ההלוואה, והגוף המלווה מפסיד את הכסף. הכמות הצפויה שלהם נלקחת בחשבון בעת קביעת הריבית, וככל שהסיכוי למצב כזה גבוה יותר כך הריבית גבוהה יותר.

בשנת 2007, עקב התפוצצות בועת הנדל"ן שהתרחשה זה עתה, כמות הלוות והלווים שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא גדלה באופן חד. מישכון הבתים שלהם ומכירתם גם לא עמדה על הפרק, משום שכבר היה מדובר בעסקת הפסד: מחירי הדיור צנחו.

ככל שהמצב נעשה נפוץ יותר, הוא גם החמיר: מחירי הדיור המשיכו לרדת בעקבות חוסר האמון של משקיעות ומשקיעים בסקטור, שהורידו את הביקושים בצורה חדה והצניחו אף יותר את המחירים. חדלות הפירעון של הלוות והלווים הפכה חמורה יותר, אך הפעם גם הגופים המלווים הצטרפו לחדלות הפירעון, ולא יכלו לכסות על השקעותיהם חסרות הכיסוי.

המשבר המתפתח הוביל מאות גופים פיננסיים מסוג זה שנתן משכנתאות ללוות ולווים בהיקפים חסרי תקדים – לפשוט את הרגל. עקב המעורבות של גופים פיננסיים אלה בכל הכלכלה על כל ענפיה, המשבר שהחל כמשבר נדל"ן התחיל לחצות גבולות של ענפים ושל מדינות.

 

מחנק אשראי והורדת הריבית במשק על ידי הפדרל ריזרב

זוכרים את דלית עם איגרת החוב על סך 100 דולר שקנתה מגוף פיננסי הנותן משכנתא ללוות ולווים אחרים על חשבונה? ערכה של איגרת החוב של דלית, כמו גם כל איגרות החוב שהונפקו במסגרת הלוואות הסאב פריים, ירד בצורה משמעותית. זאת עקב אובדן האמון שהגוף הפיננסי יוכל לעמוד בפירעון החוב.

חוסר האמון בשוק המשכנתאות גרר גם עלייה בריביות שדרשו בנקים שהלוו כספים לנותני משכנתאות. זאת, שוב, מתוך הבנה שמספר חדלי הפירעון צפוי לעלות, וכדי לפצות על כך – יש להגביה את הריבית.

מצב זה נקרא "מחנק אשראי" – הגופים הפיננסיים לא יכולים להמשיך ולגייס כספים מצד אחד, ומצד שני אין ביכולתם לפרוע את החובות הקיימים.

על מנת לחלץ את המערכת הפיננסית מהמשבר המתהווה, או לפחות לשחרר ממנה מעט לחץ, הוריד הבנק המרכזי של ארצות הברית, הפדרל רזרב, את הריבית ב-3.25 נקודות אחוז, עד לרמה של שני אחוז. זוהי הורדה דרמטית ביותר במונחים של ריבית במשק.

אולם, הרכבת של המשבר כבר יצאה מהתחנה, וכדור השלג המשיך להתגלגל, למרות שרמת הריבית ירדה משמעותית. הריביות שהבנקים דרשו מהגופים הפיננסיים נותני המשכנתאות המשיכו לעלות, ומספר הגופים הקורסים גדל משבוע לשבוע. 

עד אפריל 2007, למעלה מ- 50 נותני משכנתאות הכריזו על פשיטת רגל, ועד סוף השנה למעלה מ- 100 גופים נוספים נסגרו, השעו את הפעילות או נמכרו לגופים אחרים.

 

בר סטרנס וקאנטריווייד – הבנקים הראשונים לקרוס

כבר בתחילת 2008 שני בנקים גדולים נאלצו לסגור את שעריהם: בר סטרנס (Bear Stearns) ולאחריו קאנטריווייד (Countrywide). שני הבנקים האלה נקנו על ידי בנקים גדולים יותר בתוך ארצות הברית, אולם בישרו את בוא השלב הבא במשבר: קריסתם של בנקים מסחריים נוספים.

הבנקים, שלא קיבלו את החזרי ההלוואות שנתנו לגופים הפיננסיים נותני המשכנתאות, נאלצו לעמוד בפני חובות כלפי לקוחותיהם וכלפי הבנק המרכזי בהם לא יכלו לעמוד. ההתערערות של המערכות הפיננסיות רק הגדילו את ההפסדים שהבנקים רשמו בשנת 2008.

בנקים רבים נאלצו לרשום הפסדים לראשונה בתולדותיהם, והיו אלה הפסדים של מאות מיליארדי דולרים. עד ספטמבר 2008, 12 בנקים מסחריים נסגרו ברחבי ארצות הברית, מעלימים איתם חובות עתק, שגם חבילות הסיוע שהוגשו על ידי הפדרל רזרב, הבנק המרכזי, לא יכלו לפצות עליהם.

 

השלכות משבר הסאב פריים בארצות הברית

בין יוני 2007 לנובמבר 2008, מיליוני אזרחיות ואזרחים אמריקאים איבדו כסף רב. ההערכה היא שבסך הכל, אזרחיות ואזרחי ארצות הברית איבדו רבע מהשווי הכלכלי שברשותם. לא בכדי זכתה התקופה שבין השנים 2007—2009 לתואר המפוקפק "השפל הגדול" (the Grate Recession).

הבורסה האמריקאית צנחה בשיעורים היסטוריים: מדד S&P 500, המשקף את המצב של 500 החברות המובילות בכלכלה האמריקאית, צנח ב-45%.

הצניחות במחירי הדיור, הערעור של המערכת הפיננסית והאובדן של הכסף שגרר צמצום משמעותי בפעילות הריאלית בכלכלה, הם אלה שהובילו את משבר הסאב פריים להתפתח לכדי משבר כלכלי חריף. רק ברבעון הראשון של 2010, כלכלת ארצות הברית התחילה לרשום התאוששות בשיעור הצמיחה המתבטא בתוצר המקומי הגולמי (GDP).

שיעור האבטלה בארצות הברית הכפיל את עצמו, ואחד מכל עשרה אמריקאים ואמריקאיות מצא את עצמו ללא תעסוקה בעיצומו של המשבר (לעומת 5% לפני המשבר). הירידה הדרמטית בהשקעות, עקב הירידות של המדדים בבורסה – ולא רק בגלל שוק הנדל"ן – הותירה את המיתון שנים רבות לאחר שהחל.

 

השלכות משבר הסאב פריים באירופה, במזרח הרחוק וברחבי העולם

עקב המעורבות של המערכות הפיננסיות ברחבי העולם אלה באלה, ובפרט עקב המעורבות של ארצות הברית, משבר גלש במהירות לשווקים אחרים ברחבי העולם.

ראשית, משקיעות ומשקיעים שאינם אמריקאים – ובעיקר מהמזרח הרחוק או מאירופה – היו מעורבים כלכלית בגופים הפיננסיים שאיבדו את הונם, בין אם אלה נותני המשכנתאות ובין אם אלה הבנקים שקרסו. לכן, באופן ישיר, הם איבדו הרבה מכספם.

מעבר לכך, אזרחיות ואזרחים ברחבי אירופה נאלצו להתמודד עם השלכות המשבר בארצות הברית, כאשר בשנת 2009 הגיע לפתחם "משבר החוב האירופאי".

משבר החוב נבע בראש ובראשונה ממשבר האמון בשווקים הפיננסיים בכל רחבי העולם, ויש כמעט קונצנזוס לגבי הקשר הסיבתי בין משבר האמון הזה ובין משבר הסאב פריים בארצות הברית.

משבר האמון במערכת הפיננסית הוביל לקריסתם של בנקים באפקט שרשרת מאז קריסות הבנקים בארצות הברית, דרך ירידת ערכן של איגרות החוב של הבנקים המסחריים באירופה ועד הגדלת הריביות והתאמתן לרמת הסיכון ההולכת וגוברת במתן אשראי. זאת בדומה למה שהתרחש בארצות הברית מספר שנים קודם לכם.

הניסיונות של הממשלות האירופאיות לחלץ את הבנקים הכניסו את המדינות למשברי חוב חסרות תקדים, שהובילו למשברים כלכליים רחבי היקף. המדינות שנפגעו הכי הרבה ממשבר החוב היו פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד, הידועות לשמצה מאז תחת הכינוי "מדינות ה- PIIGS" (ראשי התיבות של שמות המדינות, עם משחק מילים באנגלית לגבי המשמעות, "חזירים").

ברבות ממדינות אלה שאריות המשבר עדיין קיימות, ובאות לידי ביטוי ברמות חוב גבוהות ביחס לתוצר, בשיעורי אבטלה התקועים ברמות גבוהות בהרבה מאשר שיעור האבטלה הטבעי, וכפועל יוצא במשברים פוליטיים תכופים.

 

האם המשבר פגע בישראל?

ישראל היא משק קטן ופתוח, ולכן לא יכולה הייתה להיות חסינה לחלוטין למשבר שפקד את ארצות הברית ולאחר מכן הגיע לשאר השווקים הגדולים, באירופה ובמזרח הרחוק.

יחד עם זאת, מאפיינים של המערכת הפיננסית בשיתוף עם מדיניות של בנק ישראל הצליחה למזער את הנזקים, ולהקדים את מועד ההתאוששות. בכך הפכה ישראל לאחת המדיניות המערביות שעברו את המשבר בצורה טובה יחסית.

מבחינת המשבר עצמו, בשנת 2008 נפגעו הבנקים בישראל כחלק מהמגמה העולמית של משברי האמון במערכות הפיננסיות, וכן ערכן של אגרות החוב הקונצרניות (אלה שהן בבעלות חברות, ולא בבעלות ממשלתית) ירדה. ההשלכה של הירידה הייתה קשה עבור המושקעים והמושקעות באגרות החוב הללו, בעיקר קופות גמל וחסכונות פנסיה.

 

מה היו הפעולות שנקט בנק ישראל לצמצום השלכות המשבר?

בנק ישראל נקט במספר צעדים מוניטריים שחיזקו את המערכת הפיננסית הישראלית ומנעו משבר חריף יותר. האחד, הפחתה של הריבית במשק – דבר המעודד השקעות ומפחית את הסיכון של חדלות פירעון הן של פרטים והן של חברות. 

שנית, בנק ישראל רכש בעצמו אגרות חוב ממשלתיות, דבר הגורר שתי תוצאות: היצע הכסף במשק גדל, ואיתו הפעילות הכלכלית הריאלית, וכן מניעה של הצטברות החוב הממשלתי בידי הציבור, דבר שבעת המשבר העולמי רק הזיק לאמון של האזרחיות והאזרחים במערכות הפיננסיות ובממשלות.

אחד הצעדים החשובים היה העלאה של יחס הרזרבה הנדרש מהבנקים, כלומר כמות הכסף שהבנק חייב להחזיק בכל רגע נתון מבלי להשקיע אותו. כך, הלקוחות יכולים להיות רגועים יותר שגם אם יש משבר, מרבית כספם עדיין נמצא בבנק, ולא הולך לאיבוד עם פשיטת רגל של גוף פיננסי כזה או אחר. 

באופן כללי, בנק ישראל הידק את הפיקוח על הבנקים, שהוא אחד מתפקידיו על פי חוק, ואף דאג לפרסם ולהצהיר בתקשורת לגבי הצעדים הנעשים. החשיבות של אלה היא החזרת האמון של הציבור בבנקים, שהרי ללא אמון – הבנקים עלולים לקרוס, גם אם שום דבר ריאלי לא מתרחש.

 

רפורמות וחקיקה בעקבות משבר הסאב פריים

בארצות הברית תחת הנשיא ברק אובמה יצאו במספר רפורמות חשובות בענייני הגנת הצרכניות והצרכנים, בסטנדרטים של דרישות מהחברות לגבי גיבוי הון לפעילותן, בהידוק הפיקוח על הבנקים על ידי הבנק המרכזי והקניית סמכויות נוספות לבנק המרכזי להתערבות בשוק הפיננסי.

בין היתר, נקרא בארצות הברית להרחיב את הפיקוח של הבנק המרכזי על הגופים הפיננסיים שנותנים הלוואות, ולא להתמקד רק בבנקים. בנוסף, נקבעה נדרשה מחברות להראות שבמקרה של משבר היא יכולה לפשוט רגל כנדרש בחוק, מבלי להזדקק לחילוץ ממשלתי.

 

השפעות משבר הסאב פריים כיום

מאז המשבר, הן בארצות הברית והן בשאר השווקים שנפגעו במהלכו, נערכו ונערכות רפורמות כאשר היציבות הפיננסית היא בראש מעייניהן.

לאורך העשור האחרון, מחירי הדירות בארצות הברית ובשאר המדינות שנפגעו ממשבר הסאב פריים, חזרו לרמה שקדמה למשבר, ואף למעלה מכך. כמו כן, כיום משכנתאות ניתנות לאחר בדיקה ארוכה של הבנקים, בחינת המצב הכלכלי של הלווה, ודרישה לפיה אחוז ההון העצמי יעמוד על 25% לכל הפחות. למעלה מזאת – הוחלט כי תנאי המשכנתא ייקבעו בהתאם לדירוג האשראי של כל לווה, וכי יוגבל אחוז המשכנתא אותו ניתן להצמיד לריבית של בנק ישראל (הנחשבת אטרקטיבית, במונחי משכנתאות).

יחד עם זאת, גם כיום – שנת 2020, אזרחיות ואזרחים רבים, בהם גם משקיעות ומשקיעים, איבדו או לפחות הקטינו את האמון שלהם בגופים הפיננסיים – לרבות שוק הנדל"ן הנחשב לאורך שנים כהשקעה לטווח ארוך יציבה ובטוחה. דבר זה בא לידי ביטוי בירידה בהשקעות, בהשקעות מבוזרות יותר, ובמעבר לאפיקי השקעה הכוללים יותר דגש על נכסים ממשיים.

הפחד מבועה נוספת עדיין מרחף, בטח ובטח בתקופת המשבר הכלכלי של 2020 שהחל בשל פרוץ מגפת הקורונה שהשביתה את כלכלות מדינות העולם. כעת, משקובעי וקובעות מדיניות יודעים את ההשלכות של היווצרות של בועה – ננקט משנה זהירות ויש הרבה יותר פיקוח ורגולציה לגבי השווי של נכסים פיננסיים ביחס לשווי האובייקטיבי, השווי האמיתי אותו הם מייצגים.