מס גולגולת

מס גולגולת, הוא מס המוטל על כל אדם במדינה מסוימת, מתוקף הימצאותו בה, ומבלי להתחשב במצבו הכלכלי. השיטה הייתה נפוצה בעיקר בשיטות קדומות, אך כיום השימוש בה נעשה נדיר למדי. עם זאת, יש הטוענים כי היא עדיפה על שיטת המיסוי הקיימת כיום, כפי שיתואר במאמר שלפניכם.

 

מס גולגולת – רקע כללי

מס גולגולת הוא אחד מסוגי המס שכל מדינה יכולה להטיל על אזרחיה. מס הגולגולת מתייחס למס המוטל על אדם, ללא קשר לגובה הכנסותיו, שווי נכסיו או סך הוצאותיו. בשל כך, מס גולגולת שונה מהדרך הרווחת כיום לגביית מס שהיא גביית מס יחסי, דהיינו מס המהווה אחוז מסוים מבסיס מוגדר – כגון נכנסים בבעלות, סך הכנסות או סך הוצאות. בהינתן מס יחסי, אדם בעל רווחים גבוהים ישלם סכום גבוה יותר מאשר בעל הכנסה מועטה, לעומת מס גולגולת, לפיו גובה המס זהה לכל אחד מאזרחי המדינה. נמחיש את ההבדל בין מס גולגולת למס היחסי (הנהוג כיום במדינת ישראל וברוב מדינות העולם המודרני), באמצעות הדוגמא הבאה:

הניחו כי במדינה מסוימת יש 100 אזרחים. בהינתן מס גולגולת בגובה 100 שקלים, כל אזרח במדינה חייב לשלם, מבלי להתחשב בגובה הכנסתו, הוצאותיו וכיוצא בזה, סכום של – 100 שקלים. ואכן, כל אזרח משלם 100 שקלים, כך, בסופו של דבר, קופת המדינה מתעשרת בסכום של 10,000 שקלים (100 שקלים עבור כל אזרח, כפול 100 אזרחים). כעת, נניח כי אותה מדינה בדיוק, גובה מס בשיטת המס היחסי.

על פי שיטה זו, מתחשבים בגובה ההכנסות של כל אדם, גובה הוצאות, מספר ילדים וכן הלאה. במצב דברים זה, נניח כי 30 העשירים במדינה משלמים 200 שקלים כל אחד, 40 אזרחים המשויכים למעמד הביניים משלמים 100 שקלים פר אזרח, ואילו 30 הנותרים אינם מחויבים כלל במס (מאחר שהם אינם עובדים כלל, הוצאותיהם גבוהות מהכנסותיהם או סיבה אחרת, בהתאם למדיניות אותה מדינה). בפועל, קופת המדינה מתעשרת בסכום דומה – 10,000 שקלים. יחד עם זאת, נטל ההשתתפות בתשלום המס שונה מאדם לאדם, והוא נקבע כאמור, כתלות בפרמטרים כלכליים משתנים.

 

מדוע לא משתמשים במיסוי 'מס גולגולת'?

הנה כי כן, מס גולגולת מאופיין אפוא בשני מאפיינים עיקריים:

  1. אי תלות בפעילות כלכלית – גובה המס אינו תלוי בפעילות פיננסית כלשהי מצד הממוסה. כל אזרח במדינה נחשב חייב במס, ללא קשר להכנסות או הוצאות אישיות.
  2. מחיר קבוע למס – כל אזרחי המדינה, מחויבים בתשלום זהה.

בפועל, קיים קושי ליישם בצורה מוחלטת את החלת המיסוי בהתאם לשיטת מס הגולגולת, כיוון שהחלת שיטת זו תגרום לכך שיהיו לא מעט אנשים שלא יוכלו לעמוד בהוצאת המס. מן הסתם יטען הטוען, כי המדינה יכולה להפחית את גובה המס, ולדרוש מכל אזרח סכום כסף נמוך, כך שגם אזרחים שאינם אמידים יוכלו לעמוד בתשלום זה. עם זאת, אין אפשרות ריאלית לגבות תשלום מס נמוך יתר על המידה, שכן המיסים הם היסוד העיקרי לקיום תשתיות כל מדינה – המס הוא גורם ההכנסה העיקרי של כל מדינה, ולכן היה ותשלום המס יפחת, המדינה לא תוכל להתקיים כהלכה. ככלל, לאורך השנים מדינות שונות נהגו בתמהילים שונים בנוגע למס גולגולת לאורך השנים. בשוויץ למשל, הונהגה גביית מס גולגולת עבור תושבים זרים בעלי הון גדול. בעקבות מחאת אזרחים ומשאל עם, צומצמה בשנת 2016 כמות הזכאים למס גולגולת במדינה השוויצרית ל- 5000 בלבד.

 

מס גולגולת – בעד ונגד

לאורך השנים,  גביית מס באמצעות שיטת מס הגולגולת, צברה לעצמה אוהדים רבים, לצד מתנגדים לא מעטים. נציג כעת תימוכין לכל עמדה.

 

דעת התומכים מתבססת על שני טיעונים עיקריים:

  1. נוחות – צורת הגביה בשיטת מס הגולגולת, היא קלה בהרבה בהשוואה לשיטות גבייה אחרות. היות שמס הגולגולת אינו תלוי בהכנסת האזרח אלא בעצם קיומו, לא נדרשים חישובים ודו"חות כספיים על מנת לחשב את גובה המס. למעשה, כל שנדרש הוא מפקד אוכלוסין ויכולת אכיפת התשלום – דבר המסביר את האהדה הרבה שרכשו ממלכות רבות בעבר לשיטה זו.
  2. חוסר השפעה על היקף הפעילות הכלכלית – מס אחוזי כגון מס הכנסה יכול להשפיע לשלילה על הפעילות הכלכלית, אך במס גולגולת לא קיימת סכנה כזו. כך למשל, במדינת ישראל מוטל מס הכנסה בהתאם למדרגות מס. ככל שמשכורת האדם עולה, כך עליו לשלם למס הכנסה, אחוז גבוה יותר מתוך הכנסתו. בשל כך עובדים רבים מחשבים חישובי עלות מול תועלת בנוגע לשעות עבודתם – מחד, שעות עבודה נוספות עשויות להגדיל את המשכורת. מאידך, הגדלת המשכורת משמעותה גם הגדלת אחוז המס שיש לשלם למס הכנסה. בפועל, עובדים רבים מוותרים על הגדלת שעות העבודה, לטובת ניצולם להנאות אישיות, תחביבים, בילוי עם המשפחה וכדומה.  בעוד שכאמור, החלת מס הכנסה עלולה להפחית את כמות התעסוקה, בהטלת מס גולגולת אנו נמנעים מכך כיוון שהעובד והמעסיק יכולים להגיע להבנה ביניהם מבעוד מועד, בדבר גובה השכר.

 

דעות המתנגדים מתבססות גם הן על שתי סיבות עיקריות:

  1. העניים נושאים בנטל בצורה רבה יותר מהעשירים – כיוון שהמס הוא על האדם ולא על הכנסותיו או נכסיו, אזי היחס בין כמות הכסף שנלקחת מהעני, ביחס להכנסותיו, גדול בהרבה מהיחס של כמות הכסף יחסית להכנסותיו של העשיר. שיטת מיסוי כזו מכונה מס רגרסיבי, והיא מגדילה את פערי אי – השוויון הסוציו – אקונומיים.
  2. מס גולגולת מפלה לרעה משפחות מרובות ילדים – משפחה בעלת 5 ילדים לדוגמא, תשלם יותר ממשפחה בעלת 3 ילדים, בהתאם למספר הנפשות בה. זאת, ללא שום קשר לגובה ההכנסה או שווי הנכסים של כל משפחה. המתנגדים למס גולגולת סבורים שהוא מניע אנשים מהבאת ילדים לעולם, שכן הם יהיו חייבים בתשלום מס עליהם מעצם היותם, למן הרגע בו נולדו. כך, כל משפחה תצטרך לבצע שיקולים כלכליים באם להביא עוד ילד לעולם או שמא לאו, ולא תקבל הטבות מס מהמדינה על ריבוי ילדים.

 

התפתחות השימוש מס הגולגולת לאורך ההיסטוריה

אחד האזכורים הקדומים ביותר של השימוש במס הגולגולת, נמצא בתנ"ך, בספר שמות. מתואר, כי עם ישראל שזה עתה יצא ממצרים, והיה ללא תשתית מדינית, היה צריך לשלם את "מחצית השקל" (במונחים של ימינו מדובר בכ- 16 גרם כסף) על מנת לבנות את המשכן, ששימש באותם ימים כמרכז המדיני של עם ישראל.

בפירוט הציווי, מובהר שגובה המס אינו תלוי בגובה ההכנסה והוא חל על כל גבר מעל גיל 20. אם בתקופה שלאחר אמצע המאה ה- 18, שיקולים להטלת מס גולגולת נובעים היו בעיקר בשל שיקולי יעילות ויכולת אכיפה, הרי שבעת העתיקה יש לשער שהמס היה דווקא קשור לראיית עולם דתית. אחת הסיבות לכך, היא שהמס שימש בעבר, גם כמס כיפורים שמכפר על מעשיהם ועוונותיהם של המאמינים, ולא היה זה ראוי לאפשר לעשירים לקבל מחילה בצורה קלה ונגישה יותר.

קיים הסבר אחר מתקופת העת העתיקה לשימוש במס הגולגולת (שאינו קשור דווקא לדת), לפיו הטלת מס גולגולת איפשר לערוך בצורה פשוטה יחסית מפקד אוכלוסין, ללא צורך למנות בני אדם (פעולה שהייתה אסורה באותם ימים, לאור ציוויים דתיים), דבר שהיה נפוץ ונזכר פעמים רבות בתנ"ך. כמו כן, קיימים אזכורים רבים למס גולגולת השייכים לתקופת ימי הביניים. באמצע המאה ה- 14 לספירה, אדוארד ה- 3, מלך אנגליה דאז, קבע מס גולגולת על מנת לכסות את הוצאות המלחמה נגד צרפת. מס נוסף הוטל גם לקראת המלכתו של יורש העצר של אדוארד, ריצ'ארד השני.

עם זאת, מס זה כלל הקלות מסוימות – אנשי אצולה וכמורה חויבו לשלם מס יתר על אחרים. גם בארצות שהיו נתונות תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, הונהג מס גולגולת הנקרא "ג'יזה", מס בו חויבו כל תושבי הממלכה שאינם מוסלמים. גובה הג'יזה השתנה ממקום אחד למשנהו, וגם אופי התשלום השתנה, כאשר במקומות מסוימים הונהג תשלום של כל יחיד, ובאחרים תשלום המס נגבה מכל קהילה וקהילה. מדיניות דומה הונהגה לאורך השנים גם בצרפת, פולין, ניו-זילנד, קנדה, רוסיה וארה"ב. עם השנים, השימוש במס הגולגולת פחת, כאשר במאה ה- 20, השימוש במס הגולגולת נעשה אף נדיר למדי. ניתן להבחין בדוגמא אחת לשימוש במס זה המאה ה- 20, בבריטניה של שנת 1988.

ראש ממשלת בריטניה דאז, מרגרט טאצ'אר, הטילה מס גולגולת על תושבי הממלכה הבריטית, בהתאם למדיניות חיזוק המשק שהנהיגה. הטלת המס התקבלה בחוסר אהדה גורף, שהתבטא במחאות ציבוריות רחבות והפגנות ענק של מאות אלפי אזרחים. בעקבות כישלון השיטה בבריטניה, התמעטו המצדדים בה ברחבי העולם, והיא כיום נחשבת לשיטה לא אפקטיבית לגביית מס בעולם המודרני.

לסיכום

על אף היתרונות הטמונים בגביית מס בהתאם לשיטת מס הגולגולת, לפיה נגבה תשלום זהה עבור כל אזרח במדינה באשר הוא, מרבית מדינות העולם גובות כיום מס בהתאם ליכולת הכלכלית של כל אזרח ואזרח.

עוד כתבות מומלצות בנושא מיסים

לקבלת שיחת ייעוץ ממומחה

השאירו פרטים ומומחה יחזור אליכם בהקדם

הרשמו לניוזלטר שלנו

שתפו את המאמר בקליק

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

מה דעתכם ?