תפקידה של תקשורת בדמוקרטיה הוא למסור לאזרחים מידע מהימן על פעולות השלטון והשלכותיהן. בהעדר מידע מדויק, יורדת איכותו של הפיקוח האזרחי על נציגי הציבור והדמוקרטיה נחלשת. למרבה הצער, זהו המצב בישראל: על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, רק שליש מן הציבור סבור כי התקשורת ממלאת את התפקידים המוטלים עליה.

שקוף היא עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה כדי לעשות עיתונות לשם עיתונות, ולא כעסק כלכלי גרידא. עמותת שקוף תקים אתר חדשות גדול במטרה להציע שיח ציבורי אחר ולקדם שינוי חברתי.

עמותת שקוף מחויבת לעודד שיח ציבורי מאוזן, ביקורתי במידה אך גם חיובי ובונה, בין האוכלוסיות השונות בישראל, על בסיס האינטרס הדמוקרטי המשותף וערכים של קיימות, סובלנות, אהבת אדם, פתיחות וסקרנות. אנו מאמינים כי שיח כזה הכרחי לקידום שינוי חברתי וחוששים כי בהיעדרו ימשיך מצבה של הדמוקרטיה הישראלית להידרדר.

אנו מחויבים להקים אתר שיתעלה מעל הבעיות המאפיינות את העיתונות הישראלית:

א. הצהבה, הפחדה, התלהמות וסחטנות רגשית. מנועי הרייטינג של כלי התקשורת המסחריים הגדולים משרתים אינטרסים צרים, עסקיים ואחרים, ולא את טובת הכלל.

ב. קידום הטפל ודחיקת העיקר.

ג. הוצאת אירועים מהקשרם הרחב.

ד. היעדר מחויבות לשיפור המציאות - מה שנחשב מעניין קודם למה שחשוב. כך, במערכת בחירות, הסיקור יהיה אישי ויזניח את הסוגיות המהותיות.

ה. קונפורמיזם - ריבוי כלי התקשורת לא יוצר מספיק גיוון בנקודות המבט. זיפזופ בין חדשות 10 ל-2, יגלה שהן כמעט זהות - אותן כתבות באותו סדר דברים.

ו. אג'נדה כלכלית שמרנית - 2% מאוכלוסיית העולם מחזיקים מ-50% מהעושר. כלי התקשורת, המצויים בידיהם של אותם 2%, משמרים את המצב.

ז. היעדר התייחסות מספקת למצב הדמוקרטיה המהותית בישראל.

ח. ייצוג מועט מדי לאינטרסים של השכבות החלשות ומעמד הביניים.

ט. התעלמות כמעט גורפת מסוגיות של זכויות עובדים - מחקר שפורסם לאחרונה מגלה שהתקשורת נוטה להתעלם משביתות, או לדווח עליהן מנקודת המבט של המעסיקים.

י. היגררות אחר ספינים ומניפולציות של בעלי עניין - בעשור האחרון התעצמה דריסת הרגל של יח"צנים בתקשורת. בין 40% ל-70% מהידיעות מבוססות על מידע יחצ"ני והודעות לעיתונות.

יא. צנזורה חיצונית ועצמית בהקשר לאינטרסים של המו"לים והמפרסמים - עיתונאים בכירים מספרים על הריכוזיות, על היעדר החופש ועל מה שלעתים הופך שלטון פחד.

יג. הפיכת עבריינים לגיבורי תרבות - דרור אלפרון זכה לכותרות מרגשות כש"רק רצה להגן על אבא". את זאב רוזנשטיין יש מי שמכנה בספק חיבה ספק הערצה "הזאב".

יד. מודל עסקי לקוי - התקשורת המסחרית תלויה בפרסומות, אבל תרבות הצריכה הרסנית לסביבה, לדמוקרטיה ולתודעה החופשית. הדיון בנושא כמעט ולא מתקיים.

טו. זלזול באתיקה העיתונאית - התקשורת לוקה בפרסום תוכן שיווקי, בטעויות עובדתיות רבות בדיווח, ובהתעלמות גוברת מתקנון האתיקה העיתונאית.

טז. ריכוזיות יתר - התקשורת מצויה בידיהם של מעטים. הדרך ההגיונית ביותר לשנות מצב זה היא ליצור כלי תקשורת בבעלות מלאה של הציבור.

יז. הערצת עשירים והתבטלות בפניהם - עורך "ידיעות אחרונות" לשעבר, דב יודקובסקי: "משגעים פה אנשים עם הכסף. כותבים על כסף וקוראים על כסף ומתחילים להאמין באמת שהכסף הוא הכל. זה שיגעון. כל המדינה משוגעת. והעיתונות מעצימה את השיגעון".

יח. הידרדרות קשה במעמדם התעסוקתי של מרבית העיתונאים - "חלשים, מבוהלים, חסרי הגנה". ענת באלינט מספרת על רשמיה ככתבת התקשורת של "הארץ".

למידע נוסף: לא עיתונות ולא חופשית: מצב התקשורת הישראלית

הצטרפות ותרומות

שאלות ותשובות