דבריה של שלי יחימוביץ' על דב חנין מעוררים תהיות ועצב

היה עצוב מאד לקרוא בסוף השבוע את דבריה של שלי יחימוביץ', הפרלמנטרית הסוציאל דמוקרטית המעולה, על דב חנין, בכנס מחוז תל אביב של מפלגת העבודה. יחימוביץ' שהכריזה על תמיכתה בראש העיר רון חולדאי, אמרה על פי הפרסום ב"זמן תל אביב" את הדברים הבאים על דב חנין:

"אני חייבת להגיד שאני מחבבת את דב באופן אישי ויש לנו אפילו הצעות חוק משותפות, אבל לעמוד בראשות העיר הגדולה והמשמעותית בישראל? זה לא עניינים מוניציפאליים אלא גם עניינים לאומיים.

מרגישה בנוח עם יחסו של חולדאי לעניים. יחימוביץ' (צילום: אתר הכנסת)

"מי כמוכם מכיר את עמדותיי המתונות בנושאים המדיניים ועמדותיי הסוציאליסטיות בעניינים חברתיים, אבל אני מתקשה לקבל אפילו באופן תיאורטי את הרעיון שבראש מערכת החינוך של תל אביב יעמוד אדם אנטי ציוני, שמטיף לסרבנות, שלא עומד דום בשירת התקווה ואפילו לא שר אותה.

"הדרך שלנו סוציאל-דמוקרטיה ציונית היא הדרך השפויה והראויה גם במדינה וגם במישור המוניציפאלי. דב חנין אינו יכול להיות ראש עיריית תל אביב יפו".

הדה לגיטימציה הפטריוטית לאומית הזו היא בעיניי בלתי ראויה וירודה. דבריה אלה של יחימוביץ' מפתיעים לאור הטקטיקה הבעייתית והשנויה במחלוקת שהיא נקטה כחברת כנסת - להסתיר היטב את עמדותיה היוניות בעניינים לאומיים על מנת לקדם באופן יעיל יותר נושאי חברה וכלכלה. קשה מאד היה לשמוע את קולה של יחימוביץ' על מהלכי הממשלה והצבא במלחמת לבנון השנייה. איני מצליח להיזכר באמירותיה או בפעילות פרלמנטרית באשר למתרחש בשטחים הכבושים.

רק עמדותיו האידיאולוגיות והפוליטיות של מי שינהל את שירותי התחבורה, החינוך והניקיון של העיר תל אביב, גרמה ליחימוביץ' לחרוג ממנהגה ולהביע קול ברור בעניינים לאומיים.

באשר לטעמים לתמיכתה ברון חולדאי לראשות העיר, כתבה שלי יחימוביץ בתגובה שהופיעה באתר עבודה שחורה לפנייתו של שרון לוזון, כך:

"כחברת במפלגה אני תומכת במועמדה של חולדאי אבל זו אינה הסיבה היחידה. רון הוא אמנם לא התאום האידיאולוגי שלי, אבל הוא ראש עיר מצוין.

כשהייתי יו"ר הועדה לזכויות הילד התוודעתי למערך שירותי הרווחה המצוין והמושקע של העיר.

אני מעריכה את ההתנהלות התכנונית ארוכת הטווח שלו כראש עיר, אני מתפעלת מההשקעה בתשתיות המשרתת את כל תושבי העיר, עניים כעשירים". (ההדגשות במקור)

אפשר להבין את הנאמנות המפלגתית של יחימוביץ', אולם ההתפעלות מחולדאי על "ההתנהלות התכנונית ארוכת הטווח שלו כראש עיר" ועל "ההשקעה בתשתיות המשרתת את כל תושבי העיר, עניים כעשירים", היא מופרכת. כיצד הקמת פרויקטים של מגדלי יוקרה ושכונות סגורות לאלפיון העליון המביאה להרחקת הדיירים הותיקים מבתיהם משרתים את עניי יפו תל אביב? כיצד הפיכת שטחים ציבוריים לשטחי נדל"ן הנמכרים לבעלי הון משרתת את האינטרס ארוך הטווח של רוב תושבי תל אביב?

כיצד התנהלותו הסודית והמחפירה של ראש עירית תל אביב בפינוי תושבי כפר שלם, פינוי שדב חנין נכח בהפגנות נגדו, סייעה לאלה שהושלכו מבתיהם. יצא לי לעקוב גם אחר התנהלות עיריית תל אביב כלפי מאות תושבי דרום תל אביב, חלק גדול מהם קשישים, שמול חלונם הוקמה התחנה המרכזית החדשה. חלק מהם הלכו לעולמם בשל מחלות זיהומיות,  במהלך הדיון המשפטי בו נקטה העירייה טקטיקות השהייה משפטיות מכוערות.

לפני שהפך רון חולדאי לראש העיר, הוא שירת כמנהל בית הספר התיכון "גמנסיה הרצליה", אחד מהמאפיינים המרכזיים של מדיניותו החינוכית כמנהל בית ספר, הייתה הפרדה בין תלמידי הצפון לתלמידי הדרום שנותבו לכיתות נפרדות, מסלולים ירודים וסבלו מהנשרה מסיבית. "גימנסיה הרצליה" בתקופתו של חולדאי כמנהל הייתה ידועה לשמצה כאחת הדוגמאות המובהקות לאפרטהייד חינוכי, או בלשון בירוקרטית יותר "סגרגציה בתוך האינטגרציה". אחת מפעולותיו הראשונות של חולדאי כראש עיר הייתה סגירת בית ספר "קדמה" בשכונת התקווה, שהפך באופן סימבולי כמה שנים מאוחר יותר לביתה החדש של "מפלגת העבודה". חולדאי הקפיד לשמור על ההפרדה החינוכית הזו שבה תלמידי הדרום סובלים משירותי חינוך ירודים במהלך כל שנות כהונתו.

כיצד, כפי ששאל שרון לוזון, העסקה של עובדים רבים באמצעות חברות כוח אדם משתלבת עם המאבק הראוי להערכה של שלי יחימוביץ' נגד תופעה זו? אלה הן כמה תהיות שעולות בהקשר ל"ראש העיר המצוין" הזה. לזכותו של חולדאי אפשר לומר שהוא נצפה כשהוא מזמזם את המילים בעת נגינת ההמנון.

פורסם לראשונה בבלוג העוקץ