חלוקת דיבידנד – סקירה מקיפה

לקבלת הצעת מחיר השאירו את פרטיכם.

המושגים דיבידנד או חלוקת דיבידנדים מופיעים לעיתים קרובות ברחבי הרשת, במדורים שונים, כגון מדורי שוק ההון, מדורי משפט, מדורי אקטואליה ועוד. אולם, מהו בכלל דיבידנד ובאילו תנאים חברה יכולה לחלק דיבידנדים. בנוסף, כיצד חלוקת דיבידנדים עשויה להשפיע על בעלי שליטה בחברות בשוק ההון. 

 

על מה כולם מדברים?

דיבידנד (Dividend) הינו סכום מתוך רווחי החברה, שמועבר לבעלי המניות שבה. כאשר חברה עסקית מגיעה לרווחים או לעודפי כספים שהצטברו אצלה, החברה יכולה לתגמל את מחזיקי המניות שלה באמצעות חלוקת הרווחים על ידי תשלום הרווחים לבעלי המניות. תגמול זה נקרא דיבידנד. התגמול עצמו משולם על ידי החברה ובכך מהווה הוצאה של החברה עצמה שמועברת אל בעלי מניותיה. בעלי מניות מעוניינים לקבל את הרווח של פירות ההשקעה שלהם במניות. הרווח של הפירות משמעו הוא הכנסה שאיננה קשורה לתמורה שבעל מניות עשוי לקבל בהתאם למכירתו מניותיו, אלא מדובר על הרווח שהמניות עצמן מניבות.

לגבי האפשרויות כיצד ניתן לחלק את הדיבידנד יש בחוק הגדרה מאוד רחבה. חוק החברות בסעיף 1 מגדיר כי העברת התגמול יכולה להיעשות "בין במזומן ובין בכל דרך אחרת". בהתאם לכך, אין הבחנה בין חברה שמשלמת סכום כספי מתוך הכספים של החברה ומעבירה אותו לבעלי המניות לבין מקרה שבו ישנה חברה שנותנת שובר למסעדה לבעלי המניות – בשני המקרים, הן הכסף והן השובר נחשבים תגמול דיבידנד. 

נמצא אפוא שדיבידנד זהו תגמול שמקבלים בעלי המניות מהחברה. תגמול זה, הינו כמו פירות של השקעתם ואינו קשור לקרן עצמה שהשקיעו. תגמול זה יכול להתקבל כמעט בכל דרך, החל מכסף ממש ועד הטבות שוות כסף. 

 

מתי מתאפשרת חלוקת דיבידנדים?

אלו התומכים בחלוקת הדיבידנדים יהיו לרוב מטבע הדברים בעלי המניות, אשר מעוניינים ברווחים שנגזרים מהשקעתם במניות. אולם, אלו שעשויים להתנגד לחלוקת הרווחים יהיו הנושים של החברה, בעלי אגרות חוב וספקים. המשותף למתנגדים אלו הינו החשש שלהם שחלוקת הדיבידנד תגרום לריקון של קופת החברה, ובהתאם לזאת שלא תהיה אפשרות לחברה לשלם להם עבור החוב שחייבים להם. מתנגדים נוספים יכולים להיות חברי הנהלת החברה שמעוניינים בפיתוח החברה ובטובתה, ומתוך כך רצונם לעשות שימוש בקופת החברה לא כדי לחלק זאת לבעלי המניות כי אם כדי לפתח את החברה על ידי השקעה שתפתח בפני החברה אפיקים נוספים לצמיחה ולהתפתחות. 

על מנת לאפשר איזון בין הרצונות המתנגשים שבין בעלי המניות שמעוניינים בחלוקת הדיבידנד לבין בעלי אגרות החוב, הנושים והספקים שמעוניינים שקופת החברה תישאר מלאה ולא יחולקו רווחי החברה – ישנן בחוק הוראות חוק קוגניטיביות (כלומר שלא ניתן להתנות על הוראות אלו או לשנות אותן), המציינים באילו תנאים חברה יכולה לבצע חלוקת דיבידנדים. בנוסף להוראות החוק המגבילות את האפשרות לחלוקת דיבידנדים רק לתנאים מסוימים שיפורטו להלן, חברה יכולה להוסיף בתקנון שלה מגבלות יותר מחמירות על חלוקת הדיבידנדים, אך כאמור מבלי לשנות או להקל על הוראות החוק אלא רק להוסיף מגבלות מחמירות. לרוב חברות לא ירצו להוסיף מגבלות מכיוון שהוספת מגבלות על חלוקת דיבידנדים עשוי להפחית את הרצון של רוכשים פוטנציאלים להחזיק במניות ובהתאם לירידה בביקוש המניה עשוי גם לרדת ערכה. אך יחד עם זאת לעיתים יש וחברות יהיו מעוניינות למכור אגרות חוב, ועל מנת שבעלי אגרות החוב לא יחששו מתרחיש של ריקון הקופה – החברה מראה להם תקנות מחמירות לגבי חלוקת דיבידנדים כך שיוסר החשש מליבם לחלוקת דיבידנדים ולריקון הקופה. 

חלוקת הדיבידנד כאמור תיעשה כאשר ישנו עודף ברווחים של החברה והיא מעוניינת בחלוקת רווחים אלו, אולם החוק קובע שני תנאים, ובעגה המשפטית: שני מבחנים, שבהתקיימותם חברה רשאית לחלק דיבידנד. כאמור, מבחנים אלו נועדו להגן על האינטרס של גורמים שלחברה יש חובות כלפיהן. שני המבחנים הם: מבחן הרווח ומבחן הפירעון. בפסיקה הורחבו המגבלות ונקבע גם שחלוקת הדיבידנד צריכה להיות לטובת החברה.

המבחן הראשון, מבחן הרווח, הוא בעל אופי חשבונאי שצופה פני עבר. במבחן זה, על החברה להראות שיש לה מספיק רווחים כדי לבצע את החלוקה שברצונה לבצע, ושהחלוקה של הדיבידנד נעשית מתוך רווחים אלו. החברה צריכה לבחון או את יתרת העודפים שלה באופן כללי, או את יתרת עודפיה בשנתיים האחרונות, ויכולה לבחור את הגובה מבין שתי האופציות לצורך החלוק.

המבחן השני, מבחן יכולת הפירעון, הוא מבחן צופה פני עתיד ובו ישנה דרישה לכך שלפני שהחברה מחלקת רווחים לבעלי המניות תבוצע הערכה מיודעת של החובות הקיימים והצפויים של החברה, וגם את ההכנסות הקיימים והצפויים, ואת המאזן שנותר בין החובות לבין ההכנסות העתידיים. החברה צריכה לבחון שגם אחרי חלוקת הדיבידנד החברה תוכל לפרוע את כל חובותיה בהתאם למאזן של החובות הקיימים והצפויים לעומת ההכנסות הקיימות והצפויות.

 

השפעת חלוקת דיבידנדים על שוק ההון וכיצד חלוקת דיבידנדים עשויים לסייע ברכישת תאגיד?

חלוקת דיבידנדים משפיעה רבות על מבנה שוק ההון. מובן כי חברה שמחלקת דיבידנדים למכביר מניותיה יהיו מבוקשות ובהתאם גם מחיר המניה שלה יעלה, וכן להפך – חברה שממעטת בחלוקת דיבידנדים זה עשוי להשפיע על הביקוש למניותיה וממילא להפחית במחירה. אמנם משוואה זו אינה מוחלטת אך ודאי שיש קשר. בנוסף, חלוקת דיבידנדים עשויה להשפיע על שוק ההון בהיבט של התפתחות השוק והתרחבות פעולתם של התאגידים. כפי שכבר הוזכר, חלוקת הדיבידנדים נעשית מתוך קופת רווחי החברה.

בהתאם לכך, ניתן לומר שבחלוקת דיבידנדים במקום שהכספים שהחברה הצליחה להרוויח ולצבור בקופתה ישמשו לשם פיתוח התאגיד והרחבת פעולתו לאפיקים שונים או שכלול וקידום האפיקים הקיימים בתאגיד – במקום זאת, הכספים מתחלקים לבעלי המניות שאינם מועילים לפיתוחה של החברה עצמה. בכך חלוקת התאגידים אמנם עשויה להוביל להעלאת מחיר המניה, אך מנגד עשויה לגרום להפחתה בשגשוגה של החברה. כמו שהוער קודם, גם כאן אין משוואה מוכרחת ומדויקת, ותיתכן חברה שתחלק דיבידנדים ותצליח להמשיך להתפתח וטענה זו נאמרת במישור של ההיגיון הכלכלי הפשוט.

בהקשר של השפעת חלוקת הדיבידנדים על שוק ההון, ישנה סוגיה מעניינת שמתעוררת לא אחת בעיקר בהקשר של החוקיות של חלוקת הדיבידנד והיא "רכישת שליטה ממונפת". אמנם לרוב סוגיה זו נידונה מתוך ההקשר המשפטי שלה, אך לסוגית "רכישת שליטה ממונפת" ישנה השלכה חשובה בהקשר של שוק ההון. 

מהי בכלל רכישה ממונפת? ברכישה ממונפת בן אדם או קבוצה של אנשים קונים נתחים גדולים מאוד בחברה עד כדי כך שמביאים אותם לכדי שליטה בחברה. לצורך רכישות אלו הם מלווים סכומי עתק מהבנקים, שהם מתחייבים להחזירם תוך מספר שנים מועט. על מנת להחזיר את הכספים לגופים שהלוו את הכסף, מרגע שרוכש המניות מגיע לכדי שליטה בחברה שמאפשרת לו חלוקת דיבידנדים – הוא מממש אפשרות זו ובכך מרוקן במידה ניכרת את קופת החברה לטובת החזרת הלוואותיו האישיות. 

בהיבט המשפטי נידונה סוגיה זו בעיקר בהקשר של התנאים לחלוקת דיבידנדים, ובעקבותיה בית המשפט הדגיש ופיתח את החשיבות של העובדה שחלוקת הדיבידנדים נועדה לשם טובת החברה ולשם שגשוגה. אולם, מלבד ההיבט המשפטי שנידון בהקשר של סוגית רכישה שליטה ממונפת – ישנו גם היבט הקשור למבנה שוק ההון. רכישת שליטה ממונפת יוצרת בעלי שליטה חדשים בחברות מחד גיסא, מובילה להעלאת עסקאות ההלוואות בשוק מאידך, ובנוסף לכל אלה אף גוררת אחריה ריקון של קופות העודפים של תאגידים ובכך מובילה להפחתה בסיכוייה של חברה להתפתח כאמור. רכישת שליטה ממונפת כפי שהסברנו, מבוססת על חלוקת הדיבידנדים שעומדת במרכזה ומהווה את המוטיבציה ואת האפשרות הפרוצדורלית לביצוע רכישת שליטה ממונפת. 

 

לסיכום

דיבידנד או חלוקת דיבידנדים הינו מושג המתאר סיטואציה שבה חברה מעבירה גמול – כסף ממשי או שווה כסף – לבעלי מניות שמחזיקים בה. חלוקת הדיבידנדים משפיעה רבות על שוק ההון במספר מישורים, בין היתר במישור של מחירן של מניות, במישור של התפתחות תאגידים ובמישור של יצירת בעלי שליטה חדשים בתאגידים.

חלוקת הדיבידנד בעיקרה משרתת את האינטרס של בעלי המניות, באשר היא מאפשרת להם ליהנות מפירות השקעתם בקניית המניות שבחברה, אך היא מנוגדת לאינטרסים של גורמים שונים הקשורים לחברה: חברי ההנהלה שמעוניינים בשימוש בכספי הרווחים של החברה לצורך פיתוח החברה ושגשוגה, וכן גופים שונים שהחברה חייבת להם כסף, ובתוכם: בעלי אגרות חוב, נושים וספקים.

על מנת להגשים את האינטרס של בעלי המניות אך למנוע פגיעה בבעלי האינטרסים המנוגדים – חברה רשאית להחליט על כך שהיא מחלקת דיבידנדים לבעלי המניות, אך לצורך מימוש החלטתה היא צריכה לבחון שהחלוקה נעשית לטובת החברה וכן שהחברה עומדת בשני המבחנים המופיעים בהוראות החוק (ובמידה ויש מגבלות המופיעות בתקנון החברה, היא צריכה גם לעמוד בתנאים שבתקנון): מבחן הרווח, הבוחן את הסכום שהחברה צברה כדי לחלק אותו, ומבחן חדלות הפירעון הבוחן את יכולת החברה לפרוע את חובותיה בהינתן ותבוצע חלוקה של דיבידנדים. 

 

אין לראות בתוכן ו/או במידע שבמאמר זה משום ייעוץ משפטי/פיננסי ו/או תחליף לייעוץ משפטי/פיננסי. הסתמכות על הכתוב במאמר זה הינה באחריות המשתמש בלבד. 

נשמח לעמוד לשרותכם בכל נושא

השאירו את פרטיכם
ונציגנו יחזרו אליכם בהקדם

כתבות נוספות בנושא